קורות חיים
בת שלום וגיטל קרנץ. נולדה בתאריך ד' במרחשוון (30.10.1927) בקריסטיאנופול שבגליציה המזרחית שבפולין. גדלה בבית חסידי ונתחנכה באווירה דתית. הייתה הצעירה במשפחה וילדת-השעשועים בבית. למדה בבית-הספר העממי ובבית-הספר "בית יעקב" והצטיינה בלימודיה.
בהיותה בת 12 פרצה מלחמת-העולם השנייה והגרמנים חדרו לעיירה. המשפחה גלתה עם כל היהודים לשטח הכיבוש הרוסי ללבוב, במזרח פולין, וכעבור זמן קצר גורשו לסיביר. הילדה המפונקת סבלה רעב וקור. הוריה ושתי אחיותיה מתו, ומותם השפיע עליה השפעה מדכאת עד כדי כך שהיה חשש כי לא תוכל לשאת צערה.
בשנת 1942 נוסד ברוסיה מוסד לילדים יתומים יוצאי פולין, שמתפקידו היה להעבירם למזרח התיכון. הדסה נכנסה למוסד זה וחייתה בתנאי עוני ושנאה ליהודים, ורק התקווה לעלות לארץ-ישראל עמדה לה בסבלה. היא קיותה להתראות עם אחיה ואחותה בארץ. במארס 1943 עלתה מטהרן ב"עליית הנוער". התעוררה בה תשוקה להמשיך בלימודים והצטרפה לחברת הנוער הדתי במקווה-ישראל. שם התגברה על סבלה וחדוות הנעורים חזרה אליה. מלומדת-ניסיון וישרת שכל בחרה בחלוציות ועבדה באחריות וחריצות בכל ענפי המשק בבית-הספר החקלאי. למדה מהר עברית ואהבה ביחוד לשוטט בארץ.
כעבור שנתיים סיימה את לימודיה בהצלחה ויצאה עם הגרעין לשנת הכשרה בכפר-עציון ובשנת 1945 הצטרפה לקבוצה. היתה בעלת אופי חזק וטוב, ומילאה כל עבודה בפשטות, במרץ וללא תלונה. בחורף הקשה עבדה ביעור, בקיץ - בשירותים ובבית-המרגוע. אהבה את המקום והמפעל. בשלהי קיץ תש"ז נישאה לאלכסנדר נויגר, חבר הכפר.
כעבור חודשים מספר פרצה מלחמת השחרור. רגש החובה והרצון לשאת בעול הגנת המקום, גבר בה על רצונה להימצא בבית שבנתה לה זה לא מכבר, ויצאה לתל אביב לקורס אלחוט. השקיעה בלימוד זה את כל כוחה וידעה לשמור סוד, הקרובים שביקרה אצלם יום יום לא ידעו במה היא עוסקת. הקורס נמשך חודשיים ועם סיומו היה כפר כפר-עציון במצור. היא הגיעה לירושלים בשיירה ופניה מועדות אל הכפר. משלא נתנו לה לחזור מיד בכתה, ולא נתנה מנוח. "שם זקוקים לי", טענה. "איני יכולה להיות כאן!". לאחר שבוע הצליחה להגיע לגוש. עבדה כאלחוטאית ומילאה את תפקידה בנאמנות ובהרגשת סיפוק. נפלה בקרב האחרון,
ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), בשבתה ליד המשדר במנזר הגרמני. באותה שעה נפל בעלה במערב הכפר. ביום כ"ה במרחשון תש"י (17.11.1949) הועברה למנוחות להר-הרצל בירושלים, עם שאר חללי הגוש.