טוראי אלכסנדר אולק נויגר ז"ל

קורות חיים

בן חיים-נחמן וצילה. נולד בכ"א במרחשוון תרפ"א (2.11.1920) בקראקא אשר בפולין. אביו, סוחר בר-אוריין, ששימש בעל-קורא בבית-הכנסת הישן בעיר, הקפיד שהבנים ידעו עברית ויהיו בקיאים בתנ"ך. אווירת ביתם הייתה ספוגה ערכי תורה, השכלה וציונות. אלכסנדר (אולק) למד בבית-הספר העממי הדתי "תחכמוני" ואחר-כך למד מסגרות על-יד הגימנסיה העברית בקראקא. בשנת תרצ"א הצטרף ל"שומר הדתי" והחינוך שקיבל בבית הפך להכרה דתית-חלוצית. היה פעיל ב"קן". מילא את המוטל עליו וחי את חיי התנועה במלוא נפשו. בשנת 1938 יצא להכשרה לקבוצת "ראשית" בפז'דבוש וז'ילונקה, ועבד בבית-חרושת למוצרי פלדה. משם עברה הקבוצה לראדום וזמן-מה שימש סדרן עבודה. היה שקט ומסור אך תקיף, והדברים המעטים שהיה משמיע בשעת דיון וויכוחים, הצטיינו בניתוח בהיר וקולע.

בפרוץ מלחמת-העולם השנייה יצא עם הקבוצה לביאליסטוק כדי לעלות לארץ דרך ווילנה, אך נתפס על הגבול ונשלח לתחום הרוסי. שוב ניסה לעבור את הגבול והפעם עלה הדבר בידו. חבריו התרכזו מאחורי הגבול והתלכדו לקבוצה בכפר קלינבה (ליד קובנה) ומשם דרך רוסיה ותורכיה הגיע לארץ ישראל, באדר תש"א (1941). הצטרף לקבוצת "אברהם", עבד בפרדסים ובבניין בכרכור ובמשקי האיכרים בגבעת-עדה. זמן-מה היה רועה-צאן. הלך לכל אשר נדרש, קיבל הכל בפשטות ותום וראה בכל יום עמל אריח בבניין הארץ, כבש את לב הכל ביושרו ובנכונותו לעזור בעבודה. בשנת 1943 התגייס לצבא הבריטי ושירת בפלוגת חשמלאים עברית בארץ ובמצרים. אך לא מצא סיפוק בתפקידים שניתנו לו ומבוקשו לצאת לחזית לא נתמלא. כשעלתה הקבוצה להתיישבות בכפר-עציון נתמלא התלהבות: אם לא מלחמה ממש, ישתתף לפחות במפעל התיישבותי, עם הנצחון השתחרר ועבד במסגרייה בקיבוץ. בשנת 1947 נשא לאשה את הדסה קרנץ, חברת גרעין הנוער הטהרני בכפר. שניהם היו יתומים, מלאי רצון חיים, בריאים וחזקי-אופי, השניים התאימו זה לזו.

זמן קצר אחרי-כן התחילו הקרבות. אלכסנדר פתח בייצור מוקשים במסגריה. היה פעיל בעניני בטחון ויצא ראשון לכל קטטה עם הערבים וסחף את כולם אחריו. התמכר כולו למיקוש, עבד ללא לאות וללא שינה כמעט, ברצונו להקיף את הגוש בחגורת בטחון. השתתף בזריעת המוקשים בכל השטחים והמשלטים עד לגבולות הכפרים הערביים. ורבים מאנשי האויב נפלו על-ידי המוקשים הללו. כן היה אחראי לקשר. השקיע מחשבה והרבה רגש בשידוריו היום-יומיים אל החברות והילדים ששהו בירושלים בימי המצור.

היה מפקד עמדה מספר 8 במערב הכפר והשפיע בטחון ואומץ על אנשיו.

בעמדה זו נפל בחדור שריוני האויב לכפר ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). באותו יום נפלה גם הדסה אשתו. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים.