קורות חיים
ויניק יוסף בן אריה ושרה. נולד ב-23.2.1927 בליטא. היה בעל השכלה תיכונית. עבר את כל נדודי-הסבל של שנות המלחמה באירופה: ניתוק מהבית, גלות סיביר, גלגולי מחנות, עבודות-פרך בכפור ורעב תמידי. אחרי המלחמה נפגש שוב עם הוריו. יחד עברו לגרמניה, אך כאן נפרד מהם זמנית והחל לעבוד בארגון עליה ב'. במשך שנה עבד שם בתפקיד אחראי.
עם בואו ארצה, ב-14.4.1947, הצטרף מיד לשורות ה"הגנה" ושירת בחי"ש תל-אביב. עם פרוץ המהומות יצא לעמדות שבגבולות העיר. נשלח לקורס אלחוטאים. בגדוד מגדודי "גבעתי" שימש כאלחוטאי והשתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים.
בהתקפת משוריני ישראל על מבצר האויב בלטרון היה באחד מן המשורינים אשר נפגעו במקום. פגז חדר למכונית בה שירת וקטע את יד שמאלו, אך יוסף המשיך את שידוריו לבסיס במשך שעות רצופות עד שהגיעה אליו חולית-עזר, וזו העבירתהו לבית- החולים בחולדה.
ב-9.5.1948 נפח את נשמתו, ובקשתו האחרונה מחבריו היתה שיביאו את הוריו ארצה. נקבר בנחלת-יצחק.