קורות חיים
בנם של זהבה ודוד. נולד ביום ד' באייר תשנ"ט (20.4.1999) באילת. בן יחיד להוריו.
משה רענן גדל באילת, ובגיל שנתיים עבר עם הוריו לנהריה. בעקבות בעיה רפואית התחנך בתקופת התיכון ב"יחידה לקידום נוער נהריה –תוכנית היל"ה". אף שנחבא אל הכלים, מצא את מקומו והיה אהוב על התלמידים והצוות. תמיד היה מוכן להושיט יד ולעזור, התנדב לכל משימה, מעולם לא בא בדרישות אלא רק בהודיה והיה חבר טוב לבני כיתתו. את אנשי הצוות ידע לשתף ברגעי שמחה וכאב ולשוחח עימם שיחות נפש עמוקות. הוא השקיע והתמיד בלימודים ועבר את כל בחינות הבגרות בהצלחה.
אשת צוות מהיחידה, כתבה: "תמיד בלב רחב, תמיד בחיוך, תמיד בנתינה, תמיד בחמלה, תמיד בעין טובה, תמיד בתבונה, תמיד בסבלנות, תמיד ברוגע, תמיד בנדיבות, תמיד ביושר, תמיד למען האחר, תמיד בהכרת התודה, תמיד באהבה. משה שלנו – לנצח בלב".
מילדות גילה סקרנות ועניין בטכנולוגיה, באלקטרוניקה ובמחשבים, כך שהפך למומחה של המשפחה בתחומים אלה. כמומחה המשפחתי סייע גם עם תקלות בטלפון הסלולרי, ומכרים פנו אליו להתייעצות לפני שרכשו מוצר חדש. "מוח של גאון", כדברי דודתו. בנוסף אהב לשחק במשחקי מחשב ויצר קשרים חזקים עם חברים ברחבי הארץ.
משה אהב בעלי חיים, במיוחד כלבים, והתעניין במכוניות.
במשך כמה שנים התנדב פעם בשבוע בהתמדה בחונכות של נער עם צרכים מיוחדים. הנער לא הסכים לדבר עם איש מלבד עם משה, וקשר אמיץ ומרגש נרקם בין השניים.
חשוב היה לו להתגייס לתפקיד משמעותי, ואכן ביום 26.3.2018 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל הקשר והתקשוב. לאחר ההכשרה מונה לתפקיד רכז אמצעי תקשוב בגדוד התקשוב של עוצבת "הגליל". עד מהרה נקשר לתפקיד ולשירות הצבאי, התפתח וחש הגשמה עצמית.
לאחר שירות החובה המשיך לשירות קבע ביחידת "שחף" של חיל האיסוף הקרבי בתפקיד קצין ציוד קשר (קצ"ק) במחנה "מתת" שבגליל העליון. הוא הפגין מקצועיות וכישרון רב, שאף למצוינות, ידע לפתור את התקלות המסובכות ביותר והעמיק בחקירת כל אמצעי חדש עד שהבין אותו עד תום ופענח בו את כל הפונקציות. את מחסן הציוד ניהל ברמה גבוהה וידע לרתום אחרים כדי להשיג מטרות. בלט במסירותו לתפקיד, בחריצות ובהשקעה, תרם מעצמו, ניחן בראייה מערכתית, פיתח יחסים טובים וחבריים עם עמיתיו ועזר להם ברגעי לחץ וקושי. הודות לכל אלה קיבל אות "מצטיין נשיא", אות "מצטיין מפקד קשר ואלקטרוניקה של פיקוד הצפון" (מקשא"פ) ותעודות הוקרה נוספות. "עשה הכול על הצד הטוב ביותר", כתב אחד ממפקדיו, וחיילים תיארו אותו כעוגן בפלוגה.
במסגרת תפקידו פיקד משה על חיילים ופיתח אותם מבחינה מקצועית בנושא לוגיסטיקת הקשר ועבודת הצופן. הוא אהב את חייליו, נתן להם את כל הלב והנשמה וקשר עימם קשרים קרובים. מצבם האישי עניין אותו לא פחות מפעילותם המקצועית, הוא שוחח עימם בפתיחות, שאל לשלומם, הקשיב, ייעץ, הכווין ותמך, וכשהבחין בחייל מדוכדך, אמר לו מילים חמות ומנחמות כדי לשפר את מצב רוחו. "מפקד וחבר בו-זמנית", נאמר עליו, "מודל לחיקוי". את החיילים והחיילות החדשים קיבל במאור פנים והציג בפניהם את המחלקה כמשפחה, והם ראו בו אח בוגר. דלתו הייתה תמיד פתוחה, ורבים פקדו את משרדו לשיחות ולמפגש חברתי.
על אופן פיקודו כתבו ביחידתו: "אחד כזה שמגיע ראשון ויוצא אחרון מתחום המשרד, כי חשוב לו. חשוב לו שדברים יעמדו במקום, שהעבודה תהיה מסודרת ושכולם יקבלו את המענה התקשובי הנחוץ; מפקד שהיה מפלט לחייליו ... איש הסודות – תמיד ידע לתת את המקום לפרוק, לדבר או אפילו סתם לקשקש. ידע לומר את המילה הטובה, לאזן ולומר את הדבר הנכון בזמן המתאים לו בדיוק".
כמפקד משה ידע לשים את חייליו במקום הראשון, הקדיש את זמנו ופועלו למען האחר והכול בצניעות וענווה, שקט ועוצמה, עם חיוך רחב. תמיד היה דואג לחיוך, למצב רוח, הרגשה נוחה ועבודה טובה בקרב חייליו: "היה דואג תמיד שנפתח את משקעי הלב, נתבגר ונפתח את עצמנו הלאה".
במסגרת השירות יצא פעם בשבוע ללימודים. חייליו חיכו בקוצר רוח לשובו ביום המוחרת, כדי "שנוכל לספר לך כמה משעמם היה ביום שלא היית, או מי הספיק לעצבן אותנו באותו היום", כפי שתיארה אחת החיילות.
כבוד רב רחש להוריו, אהב אותם אהבה עזה, העריך אותם, דאג להם, "ילד של בית", נאמר עליו. השבחים שבהם זכה במהלך חייו הסבו להם גאווה ונחת.
חבריו אהבו אותו ונהנו לבלות עימו. הוא היה עבורם חבר נאמן, עמד לצידם כשנזקקו לו, שימש אוזן קשבת וידע לתת עצה טובה.
משה בורך בצחוק מתגלגל ובחיוך כובש, בנועם הליכות ובתום, בבגרות, בצניעות ובענווה. מעולם לא התפאר או התלונן. מוסרי וערכי מטבעו, טוּב לב ונתינה היו נר לרגליו. מתוך אהבת אדם, אכפתיות ודאגה, ומתוך רגישות, התחשבות וכבוד לאחר, תמיד היה נכון לעזור לזולת, ובייחוד למי ששרוי במצוקה. כולם נהנו להיות בסביבתו משום שידע להשרות אווירה שלווה ונינוחה בכל מקום שהגיע אליו ולשמח את הנוכחים באנרגיות חיוביות, ומשום שהשתדל למנוע מצבי עימות וכעס בין אנשים על ידי גישור ופיוס בין הצדדים. הוא האמין בטוב שבאדם, נלחם באי-צדק ושאף לשנות את העולם שיהיה טוב יותר. מעלותיו הרבות באו לידי ביטוי בכל מעשיו והשפיעו עמוקות על כל סובביו.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
יום לאחר מכן נפתחה חזית נוספת בגבול הצפון מול ארגון הטרור חיזבאללה, שפתח בירי רקטות ופגזים לעבר יישובי הגליל העליון ואצבע הגליל.
גדודו של משה בעוצבת "הגליל" פעל בכוננות מוגברת וקיבל אליו אנשי מילואים כתגבורת. כמו יתר חיילי הגדוד, גם אלה התחברו בקלות עם משה.
יחידות הגדוד השתתפו בלחימה מראשיתה.
כחודש מתחילת המלחמה משה נהרג.
רב-סמל משה רענן אלפסי נפל במלחמה ביום כ"א בחשוון תשפ"ד (5.11.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר הורים.
כתבה חברתו הקרובה נועה: "היי, חבר הכי טוב שלי, איזה מוזר והזוי לכתוב לך פה, הלב עדיין רועד. אין מספיק מילים כדי לתאר אותך ולהגיד מי היית בשבילי. החבר הכי טוב שלי בעולם, אתה הארת כל מקום שנכנסת אליו, אין אחד שלא אהב אותך ורצה אותך לידו. תודה על היותך בחיים שלי, תודה שלא ויתרת לי בחיים, תודה שהיית אתה והיית הכי טוב בעולם הזה. זכיתי בך וזכיתי בחברות שלנו! אני אוהבת אותך יותר משמילים יוכלו להסביר כמה, דרוזלנד לנצח שלי אתה, האור בלב שלי ... תודה על חמש שנים הכי טובות בחיים שלי ... אני אוהבת אותך ברמה שכואב לי בעצמות, אתה חלק מהלב שלי, אתה משפחה שלי".
כתבה עלינה, חיילת שלו: "היית הלב, הלב של כל חיילי המחלקה. לא משנה מאיפה הגענו, מאיזה רקע ואיזה קשיים היו לנו בבית או עם הצבא, היית נותן לנו את ההרגשה שהכול יהיה בסדר. אני לא יודעת אם יתמזל מזלי לפגוש עוד אנשים כמוך. לימדת אותי להיות טיפה יותר סובלנית כלפי אנשים, ושקצת אהבת חינם היא המתנה הכי טובה שאפשר להעניק לאדם, והכי חשוב לא לשפוט אף אחד ולתת לכל אחד הזדמנות נוספת. כי כזה היית – לב גדול. מורה דרך בשנתיים האלה שהייתי החיילת שלך".
הוריו תרמו לארגון "מגן דוד אדום" מכשיר החייאה לזכרו של משה.
הוכנס ספר תורה לעילוי נשמתו לבית הכנסת השכונתי.
באתר האינטרנט Remember הועלו לזכרו תמונות, סרטונים ודברים שנכתבו עליו.
דף לזכרו הועלה באתר של העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב.
מוקירי זכרו הוציאו מדבקה עם תמונתו והכיתוב: "כל הטוב שנטעת, יישמר כאן לנצח".
ב"יחידה לקידום נוער" משה מוזכר בכל הזדמנות ודרכו ממשיכה להיות מסורת עבור כולם.