קורות חיים
בן רחל ופנחס. נולד ביום ט"ו בשבט תשל"ו (17.1.1976), בקרית ביאליק, בן למשפחה בת שלושה ילדים. כשהיה אסף בן ארבע וחצי, עקרה המשפחה לכרמיאל, שם גדל, למד והתחנך. בבית-הספר היסודי "יגאל אלון" היה תמיד מוקף בנים ובנות, שנכבשו בקסמו האישי, בשקט ובכנות שאפיינו אותו. כבר בכיתה א' נרשם לבית-הספר לכדורסל של "הפועל" כרמיאל, ועד שנה לפני גיוסו שיחק בקבוצת הנוער והצטיין בה. בחטיבת הביניים למד בבית-הספר "מגדים" בכרמיאל. גם שם בלט, הן בלימודים, הן בספורט והן בחיי החברה. בגיל חמש עשרה החל לנגן בגיטרה, ותקופת מה היה חבר בלהקה מקומית. הוא היה מוקף אהבה והערכה, ויחד עם זאת שמר תמיד על צניעות ונועם הליכות, שש לעזור לאחרים, לתת מעצמו ולעודד במצבים קשים. את לימודי התיכון השלים ב"אורט הורוביץ", במגמה לאלקטרוניקה ומחשבים. בתיכון כבר הכין עצמו לתפקיד קרבי ולקצונה בצה"ל, ושנתיים לפני הגיוס החל להתאמן ולטפח את כושרו לקראת הגיוס.
אסף התגייס באוגוסט 1994, אך בגלל בעיות בגבו נאלץ לוותר על שירות קרבי ונשלח לחיל הקשר והאלקטרוניקה. גם בטירונות, אותה סיים בהצטיינות, התבלט אסף בנכונותו הרבה לסייע ולדחוף חיילים מתקשים. לאחר הטירונות עבר קורס לטכנאי מערכות קשר בבית-הספר הטכני של חיל האוויר, והוצב כטכנאי בגדוד שריון. מפקדיו וחבריו, שכינוהו בחיבה "ספי" או "אסי", מספרים, כי השקיע את כל כולו בתפקיד. כשהיה הגדוד בדרום לבנון, נסע אסף ממוצב למוצב לטפל במכשירי הקשר, ולא נח ולא שקט עד שהחזירם לכשירות. "ראש גדול", אמרו עליו. בצד פעילותו הצבאית מצא תמיד מעט פנאי לנגן בגיטרה ולכתוב שירים. מגדוד השריון נשלח אסף לקורס קצינים, ולאחר סיומו התחיל בהשלמה החילית של חיל הקשר והאלקטרוניקה.
ביום י"ג בתמוז תשנ"ו (30.6.1996), במהלך תרגיל אימון, הרכיב אסף אנטנה על נגמ"ש. האנטנה פגעה בכבל של מתח גבוה והוא התחשמל למוות. השאיר אחריו הורים, אח - ערן, ואחות - לירז. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית הקברות בקרית ביאליק. בן עשרים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סג"מ.
מפקד בסיס הדרכה, אל"מ שרלי, כתב למשפחה השכולה: "תכונתו הבולטת של אסף היתה הצניעות. הוא ביצע כל משימה במסירות, הרגיע ועזר לחבריו בביצוע משימותיהם, בדרך השקטה האופיינית לו. הוא התגלה כצוער שקט ומשקיע, עם חיוך תמידי ומבויש. התנדב ראשון לכל משימה וביצע אותה במוטיבציה ראויה לציון. אסף היה ציר מרכזי בקרב חבריו הצוערים והשרה אווירה נעימה בסביבתו".
אופיר, חברו בקורס הקצינים, כתב: "אתה, שתמיד משכת את החבריה קדימה. אתה, שתמיד ידעת להביט לאופק, לראות את היעד שלך ולהמשיך לרוץ אליו בכל הכוח. אתה שרצת, עכשיו נפלת. בלב כל אחד מאתנו יושבת עכשיו דמותך החיה - דמות מופת, החותרת להשגת מטרה - שתישאר השראה לכולנו, לעולם".