קורות חיים
נולד בחיפה בבי"ח רמב"ם בערב שבת 15.3.74.
תינוק קטן וחמוד, נח, רגוע וחייכן. בשבועות הראשונים אכל וישן, לא בכה ולא נדנד. מאוחר יותר ידע להעסיק את עצמו ותמיד היה ילד טוב וממושמע.
בשנים הראשונות אהב לאכול ומהר מאוד למד לאכול בעצמו, כשהוא יושב איתנו ליד השולחן. במשך השנים נעשה בררן יותר ויותר והתפריט שלו הלך והצטמצם.
בגן הילדים, כמו בביה"ס היסודי וחטיבת הביניים למד בקריית ים. מגיל צעיר גילה נטייה חזקה למקצועות הראליים, הוא נהנה לפתור חידות בחשבון ובעיות חשיבה, ואילו מקצועות כמו ספרות, תנ"ך והסטוריה - שנא.
בתקופה זו של חייו גם גילה ופיתח את החוש הטכני שלו. זה התחיל תוך כדי משחק בקוביות לגו, והחל מגיל 7 המשיך בתכנות תכניות בסיסיות במחשב "סינקלר" עוד הרבה לפני שידע לקרא אנגלית. במשך השנים החוש הטכני שלו כבר היה כל כך מפותח שידע להפעיל מכשירים שלא הכיר, מבלי להשתמש בספר הוראות. תמיד נהג להתבדח ולומר שהוא קורא ספרי הוראות הכתובים יפנית...
החוש הטכני עזר לו בחיי יום יום בבית, בביה"ס ואח"כ גם בצבא. כשעמית הגיע לחטיבה העליונה, הוא עבר ללמוד בביה"ס אורט קרית ביאליק. הוא בחר במגמת האלקטרוניקה בה המשיך גם בעתודה הטכנולוגית. בהיותו בכיתה י"ג נבחר ע"י חיל הקשר לעשות אצלם את פרוייקט הגמר. תחילה היסס אם לקבל את ההצעה, הוא לא התלהב לנסוע כל שבוע למרכז הארץ לקבלת הנחיה, אולם לאחר מחשבה קיבל על עצמו את המשימה, והקדיש שעות וימים אין ספור להשלמת העבודה, והוא אכן סיים את הלימודים בהצטיינות.
ביום הולדתו ה- 18 קיבל עמית את רשיון הנהיגה שלו. דווקא בתחום זה לא כל כך הצליח - רק בטסט הרביעי עבר, אולי סתם חוסר מזל. אח"כ התגלה כנהג מעולה, נהיגתו היתה רגועה ושקולה - לפי כל כללי התנועה, תענוג היה לנסוע איתו. בשנתיים הראשונות היה עליו לנסוע עם השלט "נהג חדש" בשמשה האחורית של המכונית. שוב גילה עמית יוזמה וחוש טכני בכך שיצר מתקן ממונע, המופעל ממושב הנהג אשר פתח וסגר את השלט לפי הצורך.
עמית אהב לטפל במכונית ולדאוג לאחזקתה השוטפת, הוא התקין בה זמזם המתריע על אורות דולקים שנשכחו, החליף מנורה או פלגים, הרכיב רדיו ועוד. תענוג היה לצפות בו בשעת עבודה, בתחום החשמל או בטיפול במכשיר כלשהו, הביטחון המוחלט שהיה בו, השליטה בכלי העבודה והבנת הדברים לעומקם, עשו כל פעולה לתכליתית ונכונה.
בתום לימודיו בעתודה הטכנולוגית התגייס עמית ליחידת פיתוח של חיל הקשר. הוא עסק בתחום התוכנה. בשנה הראשונה לשרותו הנחה פרויקטנט חדש שבא מבי"ס בירושלים, אבל התאכזב ממנו מאוד, כי הוא לא היה רציני ואחראי מספיק כפי שעמית ציפה ממנו.
תוך כדי השרות הצבאי המשיך את התנדבותו במשמר האזרחי, אותה החל עוד בתקופת לימודיו בעתודה הטכנולוגית. כמעט כל יום שישי כשהיה מגיע הביתה לחופשה, היה יוצא לסיור ברחבי הקריות ומפרץ חיפה, בשלב מסויים קיבל רישיון נהיגה לניידת משטרה והיה גאה מאד לנהוג בה. למרות היותו הנדסאי אלקטרוניקה, עמית רצה להיות עורך-דין. הוא התחיל ללמוד לקראת המבחן הפסיכומטרי. עינינו אותו סוגיות משפטיות והוא ידע להציג דברים בצורה מדויקת, ברורה והגיונית. את החלום הזה הוא לא הספיק להגשים...
נוסף לחוש הטכני המפותח התגלה עמית כבעל חוש גבוה לאסטטיקה, כתב ידו היה ברור ונקי, וכשהדפיס במחשב שם לב לא רק לתוכן הדברים אלא גם לצורה החיצונית שתמשוך את העין, שתהיה יפה, שתהיה אסטתית. הוא נהג לכתוב כותרות יפות, להדביק מדבקה על כל אחת מעבודותיו ועליה השם או הוראות הפעלה. עמית היה צנוע וביישן, נבון ושקול. היה שותף מלא למתרחש בבית, יזם ותרם מכשרונותיו, הביע דעה שבדרך כלל התקבלה על ידינו, והיה זה שנתן את הדחיפה לעשות דברים רבים. אולם חזותו התמימה לא שיקפה כלל את הערמומיות והשובבות שהיו חלק ניכר מאישיותו, הוא חיפש בכל מקום נקודות תורפה, הוא ידע מה כדאי ומה לא כדאי, וידע לנצל זאת לטובתו.
בשבת 14.10.95 בשעות הצהריים - נפטר. רק בן 21 שנים ו- 7 חודשים...
מותו של עמית הפך את המושג "חלל" ממלה מופשטת הקשורה ליום הזיכרון למושג מוחשי, ברור וחזק.