קורות חיים
בן רפאל-שמואל וחוה. נצר ממשפחת רבנים המתיחסים על גולי ספרד. אביו בא לארץ בעודנו צעיר ועשה את מושבו קבע בירושלים, שם היה תלמיד בית-הספר לאומנות "בצלאל", בו התמחה בסגנון העברי של קישוטי קדושה, אז עבר לאדריכלות והקים כמה בתי-כנסיות וארונות-קודש.
שמעון בנו נולד ביום ג' בניסן תרפ"ט 13.4.1929 בירושלים. מלבד רוח בית-אביו ששאב אל קרבו למד בבית "תלמוד תורה", המשיך ב"תחכמוני" ועבר משם לבית-המדרש למורים של "המזרחי". שם הכירו בו מוריו ומחנכיו את תכונות הפדגוג שבו, ובשנת תש"ח, בראשית מלחמת הקוממיות, נתבקש למלא את מקומם של מורי בית-הספר לדוגמא שליד בית המדרש למורים, אשר יצאו למערכת המגן. אבל בגבור הקרבות התיצב גם הוא למלחמה והשליך את נפשו מנגד יחד עם חבריו ללימודים, לחם בגבורה ועזר להדוף את האויב משערי עירו. כשוך הקרבות חזר ללימודיו וסיים אותם כשתעודת הוראה בידו.
משנת תש"י היה מורה ומחנך בנחליאל שליד חדרה, אך כעבור שלוש שנים נקרא לשוב לירושלים ואז נתמנה מורה בבית-הספר "לדוגמא" אשר ליד בית המדרש למורים של "המזרחי". לא עברו ימים רבים והוא נעשה לאחד מחשובי המורים שם ונחשב לאחד מעמודי התווך בחינוך הדתי. את הישגי עבודותיו המיתודיות פירסם בכתב העת "שדה חמד".
לפני שמלאו לו שלושים שנה נעשה לסגן-מנהל בית-הספר "לדוגמא" והדריך פרחי הוראה בסמינר. הוא החל גם להורות באותו בית-מדרש אשר בו למד. בעל עצה ותבונה היה, חכם במעשה ושקול במחשבה, צנוע בהליכותיו ונזהר מהבלטת עצמו.
באוניברסיטה העברית בירושלים קנה תורה ודעת ועמד להגיש את עבודתו לשם קבלת התואר "דוקטור". כתב חיבור בן שלושה כרכים על "מחשבה ומוסר בפירושי הרב משה אלשיך", שראה אור בהוצאת מכון בן-צבי, על-יד "קרית-ספר" בירושלים (שלא בחייו של שמעון-שלמה), הספר זכה בפרס "יד בן-צבי" באייר תשכ"ה. עבודת המחקר לקבלת תארו ("המיתודה הפרשנית של ר' יוסף טיטאצק וחוגו") עודנה נמצאת בכתב-יד בצורת רשימות ורק חלק ממנה הופיע ב"ספינות".
עם כל עיסוקיו ועבודותיו לא נמנע מלמלא את חובתו למולדת, ובהיותו ביחידת מילואים נפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ"ב באב תשכ"ד 31.7.1964. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה ושתי בנות.