קורות חיים
כבן שש עשרה וחצי היה חיים, הבן היחיד להוריו, בקרב בחזית רמלה. נערים רבים בגילו לא טעמו אז עדיין טעם של סכנה ואילו חיים היה כבר למוד נסיון וקרבות זמן רב קודם לכן.
עוד כתלמיד ביה"ס התיכוני המקצועי "מונטיפיורי" שבו למד רדיו-טכניקה, מאס ב''משחק הילדים" שבסניף הצופים וב"הגנה" והצטרף לאצ"ל. הוא מילא בהתלהבות כל תפקיד שהוטל עליו והפציר במפקדיו להעסיקו עוד ועוד... חיים זכה להימנות עם הלוחמים שכבשו את יפו וכאשר שב לחופשה קצרה לביתו ועבר בחוצות תל-אביב עיר מולדתו, התרונן לבו בקרבו. אך עדיין רבה המלאכה.
חיים נפרד מהוריו והצטרף אל חבריו, שיצאו להתקפה על ראש-העין הפעם בתפקיד נהג. יצא למקומות המסוכנים ביותר; הסיע לוחמים לחזית והביא לשם מזון ותחמושת, בעוד כדורי האויב שורקים מסביבו.
חיים אהב את השינוי. גם בקרב, ניצלו מפקדיו את ידיעותיו הרבות והעסיקוהו מדי פעם בשטח אחר. בקרב על רמלה שימש כבר בתפקיד של קשר, ב"ווקי טוקי" היה מעביר את הוראות המפקד ליחידות השונות, בלי לשים לב לזמזום הכדורים ולשאון ההתפוצצויות בקרבתו.
ביום הגורלי שימש בתפקיד קשר בעמדה קדמית, כשהותקפו על-ידי כוח עדיף. הוא שידר קריאות לעזרה ובינתיים עצרו הוא וחבריו את האויב, עד שאזלה תחמושתם. משנפל מפקד הכתה, תפש חיים במכונת היריה והוסיף לירות, עד שנפגע בצרור כדורים ונפל מתבוסס בדמיו בין מכונת היריה ובין מכשיר הקשר.
עמידת הגבורה של הכתה, אשר בה נפלו חיים ו-11 חבריו, איפשרה את נסיגתם והצלתם של 58 חיילים חברים.