קורות חיים
בן יהושע-מנחם ופרל ממשפחת רבנים. נולד בתאריך ד' בכסליו תרפ"ה (1.12.1924) בעיר טאב שבהונגריה. נצר למשפחת רבנים וגאונים. רכש השכלה בבית-ספר עממי ובהשתלמות פרטית, אך עיקר לימודיו היה בתורה בחדרים ובישיבות. למד בישיבות פאפו וסרדה אלי. מילדותו הצטיין בחובה לארץ ישראל. עם התקרבות השלטון הנאצי להונגריה חזר מהישיבה הביתה להיות עם הוריו בעת צרה. כשדיבר אביו תחת הרושם של השואה הקרובה, בשבח המיתה על קידוש השם, הביע עקיבא את רצונו "לחיות על קידוש השם". האם ושאר הילדים והאחות הבכירה עם ילדיה נשלחו למחנה אושבינצים ונספו שם. האב ועקיבא הופרדו ונשלחו למחנות-עבודה שונים של הצבא ההונגרי. אחרי כשנה וחצי ברח עקיבא מהמחנה,התחפש כ"ארי" ועבד במסגריה של נוצרי עד בוא הצבא הרוסי. בימים הקשים ההם קנה לו ידיעה במסגרות ובחשמלאות שנטה אליהן מילדותו.
מבודפשט עבר למחנות הפליטים בגרמניה כדי לעלות ארצה. המשיך את נדודיו כ"מוחזר" בלי ניירות לבלגיה. שם נכנס לחוות-הכשרה של ברית חלוצים דתיים בלעו, עבד בעבודות המשק והתמסר להוראת עברית, תורה, תלמוד וידיעת ארץ-ישראל לחבריו. בהכשרה מצא את חברתו-לחיים, ובחתונתם, באלול תש"ה, השתתפו חיילים מהבריגדה העברית ומהיהודים שבצבא האמריקני.
בראשית שנת תש"ו הגיעו בני הזוג ארצה ברשיון עלייה, והצטרפו לכפר-עציון. תחילה עבד עקיבא ביעור ובעבודות שונות אחרות, אחר-כך בבית המכונות בחשמלאות, ולבסוף היה מהאחראים על העבודה במכונת-החצץ. השתלם מתוך ספרים ובזכות במכניקה ולרגל הצלחתו בבחינה אושר להישלח-לכשיגיע תורו-להשתלמות בקורס עיוני למכניקה עדינה, שקיימו משקי גוש עציון ליד האוניברסיטה. הסתגל לחיים הקיבוציים. מצא לו חוג חברים לדעה ולשאיפות וקהל משתתפים בשיעורי תלמוד שהורה יום-יום בהשכמה לפני התפילה בציבור. משנודע לו שאביו נשאר בחיים החיש לו עזרה והצליח להעלותו לארץ-ישראל ולארחו תחילה בקיבוץ. אך משניסה האב למשכו אחריו לחיים עירוניים בירושלים, לא נענה עקיבא לשידוליו.
מראשית בואו השתתף באימוני ה"הגנה". כשהחלה תקופת המצור היו אשתו ובנו בכורו בירושלים, לשם נסעו בגלל מחלת הילד. הם נשארו בירושלים, ושם נולד בנו השני - שעקיבא לא זכה לראותו. בחודשי המצור התמסר במיוחד לענייני קשר. התקין מנגנון-אזעקה וקשר ואחר-כך גם רשת טלפון שדה בין המפקדה, לבין הכפר, העמדות והמשלטים. ואף תחת מטר אש האויב היה הולך לתקן קווים שנותקו. התמיד עד הרגע האחרון באמונתו בישועות ה', ובערב פסח תש"ח השתתף בסיום מסכת במקום בנו הבכור. גם ביום שלפני האחרון תיקן את קו הטלפון בין המפקדה למנזר הרוסי, באש ההתקפה הגדולה. נחשב כאבוד עד שנמצא בערב, ומתוך שמחת חבריו על שובו חי נשלח לחלק קש ונפט לעמדות הקיצוניות, לצרכי איתות למטוסים שעתידים היו לבוא ולהצניח תחמושת.
ביום המחרת, ד' באייר תש"ח (13.5.1948) בפרוץ שריוני הלגיון למרכז הכפר, הצליח לחמוק החוצה עם כמה חברים ולהגיע לחורשת "שיר השירים". הם נרצחו. ביום כ"ה במרחשון תש"י (17.11.1949) הובאו למנוחת-עולמים להר הרצל בירושלים. הניח אישה ושני בנים.