תפריט נגישות

טוראי חיה שיפמן הורן ז"ל

חיה שיפמן
בת 20 בנפלה
בת חנה ואברהם-אלימלך
נולדה בפולין
בכ"ג באייר תרפ"ח, 13/5/1928
התגוררה בכפר עציון
שרתה בחיל הקשר והתקשוב
יחידה: חברת כפר עציון
נפלה בקרב
בד' באייר תש"ח, 13/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: כפר עציון-הקרב האחרון
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: א, חלקה: 18, קבר: 90.
קבר אחים לנופלים בגוש עציון
הותירה: בעל

קורות חיים

בת אברהם-אלימלך וחנה. נולדה בתאריך כ"ג באייר תרפ"ח (13 במאי 1928) ביארוסלב שבגליציה המערבית (פולין), בבית שומר-מסורת. למדה בבית-ספר עממי. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה - והיא אז כבת 11 - נכבשה העיר על-ידי הנאצים ומשפחתה בת 8 הנפשות נדדה אל שטח הכיבוש הסובייטי ונשלחה אחר-כך עם המוני יהודים לסיביר. בדרך חלתה בדלקת-הריאות והובאה בודדה לבית-החולים בצ'ליאבינסק אשר באוראל.

לאחר חדשי פירוד נפגשה שוב עם הוריה בתוך יערות הטייגה בסיביר, יחדיו חיו בבקתות-חמר ועמלו קשה. משם נדדו עם יתר היהודים לאוזבקיסטן אשר באסיה התיכונה. שם מתו האב והסב, אשר לא עמד להם כוחם בסבלות הנדודים. בשנת 1942 נפתח הפתח לעליית יהודי פולין, שישבו אז באסיה התיכונית. חיה, שתי אחיותיה ואחיה הקטן, יצאו לדרך עם "ילדי טהרן", אך ליד הגבול הפרסי נאלצה חיה, ביחד עם עוד ילדים יהודים, לרדת מהרכבת מחמת תעלולי האנטישמים וללון בסתיו הקר, במשך לילות, בחוץ על מצע עלים. היא חלתה שוב ונאלצה להישאר בבית-החולים. גם הפעם ניצלה הנערה בת ה-15 ממוות. אחרי 7 שבועות עזבה את בית החולים באשחבד, הגיעה לטהרן, התחברה ליתר ילדי היהודים ומשם עלתה לארץ ב-1943.

בארץ נתקבלה לבית-הספר החקלאי במקווה-ישראל עם חברת עליית הנוער הדתי. התאקלמה מהר. בחרה בעבודות חקלאיות ובעיקר בענף הרפת. לאחר שגמרה בהצטיינות את בית-הספר, היתה בין מארגני הגרעין שהצטרף לכפר-עציון. "כאן מצאתי את ביתי" - כתבה אל אמה שנשארה עדיין בגולה. התקשרה למקום בכל נימי נפשה. נקלטה יפה בחברה. חרוצה, רצינית ואהובה על הכל. התקשרה אל הנוף, עסקה בנטיעות ואהבה לטייל בשבת בין העצים הרכים ולראות בגידולם. עבדה ברפת ובבית-ההבראה ואת שעות הפנאי הקדישה ללימוד וקריאה. הייתה פעילה גם בטיפול בעולים החדשים.

בקיץ 1947 הגיעו לארץ אמה ואחיה ומצאו את ביתם בקבוצתה עד שפרצו הקרבות ונאלצו לעבור לירושלים.

בשנת 1947 נישאה חיה לחבר הקבוצה. כעבור חודשיים פרצו הקרבות והמאבק על הגנת הגוש. חיה, שעוד במקווה-ישראל עסקה באימונים, נכנסה לפעולות הקשר, עבדה בקשר ב"צבר", והייתה צמודה למכשיר עד רגעי-חייה האחרונים. ביחד עם זה מילאה את תפקידה כאחראית למחסן-הבגדים. ביום כ"ה בניסן, שבוע לפני המערכה הנואשת, נפצע בעלה והוטס לבית-החולים באווירון. חיה פעלה במסירות עד היום האחרון, על אף חרדתה לגורל בעלה שנפצע.

ביום ד' באייר תש"ח (13 במאי 1948), יום-ההולדת ה-20 שלה, ישבה במקלט מתחת לבניין המפקדה, עזרה בטיפול בפצועים, דאגה להכנת אוכל בשביל החברים - מתוך שקט ושליטה עצמית. בפרוץ שריוני האויב למקום, מצאו החברים את מותם בתוך המקלט, בהתמוטט הבניין האיתן של "המנזר הגרמני" אשר פוצץ על-ידי האויב שלא יכול היה לחדור לתוך המקלט שבו התבצרו החברים. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים.

הניחה בעל.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה