רס"ל אורי כהן ז"ל

קורות חיים

כהן אורי, בן רחל וחיים ז"ל. עברו 4.5 שנים מהיום שבו נתבשרנו, כרעם ביום בהיר, על מותו של אורי והנה הגיע הרגע להתישב ולהעלות על הנייר את פרשת חייו, כיצד ניתן, בכלל, לסכם ספור חיים שנקטע בפתאומיות? מאין להתחיל - מהסוף, מההתחלה, מהאמצע? התמונות אינן מתגלגלות כמו בסרט, אלא אלו השתקפויות של רגעים שמצטברים מחוויות, מארועים ומפרטים קטנים.

אורי; ילד, נער, גבר יפה תואר, נבון ומוכשר, אוהב ונאהב, בעל, אב ובן. נולד בחיפה ב-24.9.50, ומת לאחר כ-40 שנה ב-26.7.90, בעת שרות מילואים. כך פתאום הכל נאמר בזמן עבר: היה ילד, היה נער, היה גבר יפה תואר, היה נבון, היה מוכשר, היה אוהב ונאהב, היה בעל, היה אב והיה בן.

מבחינה פיסית הכל היה - אך בלבנו עדיין קיים ויתקיים בזכרוננו לעד.

ילד יפה ביותר, בעל אף סולד ועיניים ירוקות, שנולד להורים, רחל וחיים, ניצולי שואה, שנפגשו בקפריסין, שלשם הועבר כשנתפסו בנסיונם לעלות לארץ ישראל בעליה בלתי לגלית. כל חייו עברו עליו בחיפה, העיר שבה נולד, בה גדל, בה נישא, גידל בן, חי את חייו, אותה אהב ובה נקבר.

ילד סקרן ביותר, מוכשר אינטיליגנט וביישן, שחקר כל דבר, התעמק בפרטים על מנת להבין במדוייק כל תופעה, ממה נובעת, כיצד פועלת ולמה מובילה? תלמיד מצטיין בביה"ס, חבר נאמן ובן דואג להוריו.

בביה"ס היסודי ע"ש חיה זיו, גילו את כישוריו ורצו להקפיצו כיתה, אך הוריו, למען לא ינותק מחבריו, התנגדו לדבר. רצו שילדם יגדל ככל ילד נורמלי, יתפתח, ישחק, במקום שישקיע מרצו אך ורק בלימודים. כישוריו באו לביטוי גם בלימודי האלקטרוניקה בביה"ס התיכון בבסמת, שסימם כהנדסאי וכן בלימודיו בטכניון, בשלב הראשון בהכשרתו למהנדס אלקטרוניקה מצטיין ובשלב השני, לתואר שני, בלימודיו בפקולטה לניהול תעשייתי. גם במקום עבודתו באו לביטוי כישוריו, חינו והליכותיו הצנועות, העיניניות והישירות. גם באלתם ובאלביט, המפעלים בהם עבד עשה חייל ואף זכה לשבחים רבים ובהענקת תעודת הצטיינות.

גבר מקסים זה נכנס לחיי רשמית בשנת 1976. נישאנו בעת היותנו סטודנטים וכך למעשה חיינו עד יום מותו. תמיד השתלבו הלימודים בחיינו. נפגשנו בעת היותנו סטודנטים בטכניון, טפחנו אהבתנו, בילינו, עבדנו, נסענו לחו"ל והתפתחנו, כאשר הלימודים משתלבים כחוט השני בכל מעשינו. דבר זה נזקף לזכותו של אורי, ומלווה את חיי גם כעת, בעת שאינו נוטל חלק פעיל בהם.

הסקרנות והעניין שגילה בכל, קריאתו הרבה, עשוהו לאדם פתוח, מעמיק ויצירתי, שמעניין להיות מחיצתו.

כאשר נכנס לחיינו יובל בננו, בשנת 1987, הקדיש את מרצו לגידולו, שחק עמו, בילה במחיצתו זמן רב ללמדו ולהשתעשע עמו. כל תופעה שהילד התעניין בה ניסה להסביר לו באופן מעשי, אהבה גדולה בין הבן והאב תרמה לפיתוח קשרים מיוחדים בין השניים ולמערכת המשפחתית, אשר אינם נשכחים עד היום, למרות גילו הצעיר של יובל. האהבה והרצון להיות ביחד, הביאו לידי כך, שאורי הגביל את שעות עבודתו לזמן שקבע לו, כדי להיות בבית ולנצל כל רגע פנוי בלהיות בחברת בני משפחתו, למרות הדרישה לנוכחות במקום העבודה. המשפחה הייתה הדבר החשוב בחייו. בילינו, טיילנו, השתעשענו, אהבנו וכאבנו - הכל ביחד.

הדבר בא לביטוי גם בקשריו עם הוריו. בהזדקנותם ליווה אותם במסירות, בדאגה ובמילוי כל צרכיהם עד יום מותם.

וכך נסגר המעגל במוות. מות ההורים ומות הבנים - ומה שנותר אלו הזכרונות והגעגועים.

כהן ליאת