קשה לכתוב על בחור שיש לו ביאוגרפיה כל כך קצרה, אולם יודע אני שאנשים מסוגו של בני הי"ד נושאים עמם ביאוגרפיה של 2000 שנה.
קשה לכתוב על בני בצורה אובייקטיבית, ללא נימה אישית. קשה שלא להשתמש במליצות. יהיה עדי לעובדה זו כל אדם אם היה לו קשר ולו הקטן ביותר עם בני, אשר ראה בו מיד ברגע הראשון חבר וידיד לנשק, רע ומפקד.
לכל מקום אליו נכנס בני יכולת להרגיש כיצד אישיותו ממלאת את המקום. הצחוק וההומור הקליל ולעומתם הרצינות והאחריות שהטיל על עצמו, כל אלה היו סממנים אופייניים לדמותו של בני. אפילו אופן הגעת בשורת-האיוב לאוזני היתה אופיינית לבני. לא שמעתי על כך ברדיו ולא קראתי בעתונים. פשוט, יום לאחר האסון הזדקרה תמונתו לנגד עיני מכל העתונות. תמונה שבה הוא נראה מחייך כרגיל ומבטו גאה. סתם תמונה בעתון שאי-אפשר להתעלם ממנה. הדבר הבלתי נתפש ביותר הוא לקרוא את האותיות ז"ל ליד שמו.
הסירוב להכיר במציאות כה איומה מנע ממני אולי לנחם ולו במספר מילים את משפחתו. אולי לא יכולתי לעשות זאת מפני שאיני יכול לסכם את דמותו.
קשה לכתוב על בני בלשון עבר. אצל כולנו הוא חי ויחיה כמקודם ולכן קשה להיזכר בעבר, כי גם בהיותו עימנו דיבר על הווה ועתיד. הוא תמיד רץ עם הזמן. לכן, מי יקום וידרוש ממני להיזכר במעשיו הקודמים?
העבר היה טבעי ביותר. ילד נחמד, חברותי ושובב. תלמיד אהוב ואהוד על מוריו וחבריו כאחד. חייל מצטיין וממושמע, ובסוף, טבעי ביותר, קצין מצטיין.
חייליו מוסיפים לדבר בו. האם מדברים הם על חברם האהוב או על מפקדם הנערץ? התשובה הפשוטה ביותר היא על שניהם. המכיר את ביתו של בני יבין מיד כי מכור-היתוך כזה לא יכולה לצאת דמות אחרת מלבד בני. בבואי לנחם את משפחתו חשבתי מה לאמר למשפחה דואבת וכואבת.
תכניותי התנפצו מיד עם היכנסי לבית. מצאתי משפחה גאה וחזקה מסלע. משפחה המביכה כל אדם הנכנס לאמר מילות ניחומים ומוצא אותה מנוחמת בקורבן אשר היא עצמה הקריבה בדמה.
בני הוא נצר למשפחת חוזה המדינה. האחד רואה בחלומו מדינה יהודית ואחד מבני בניו מגן עליה בגופו.
משפחת לסקין היקרה, יודע אני כי השתמשתי במילים נדושות. מילים הנכתבות בספרים, שירים ואגדות. אולם על אדם כבני קשה לכתוב אחרת, ועמכם הסליחה.
מי יתן ועם ישראל יהיה ראוי לקורבן שהקרבתם אתם כהורים ואנו כחבריו, ידידיו, חייליו ומוקירי זכרו.
שלכם בהערצה
יאיר עמיקם