את אבא ואמא הוא קרא "פילטר" ו"פילטרית" ואותי "קיש", ואנו קיבלנו כינויי חיבה אלה כביטויי לבביותו המירבית, אותה בני היה מוכן לגלות.
כזה היה בני - את רגשותיו תמיד עטף בקליפה מורכבת מהומור שובבני ותכליתיות יבשה.
שחצנות ו"שוויץ" היו זרים לו ואם כבר זכינו אי פעם בתיאורי חוויותיו, הסתפק במסירת עובדות בלבד.
על אף סגירה הרמטית של רגשותיו וחייו הפנימיים לפנינו, הוא כלל וכלל לא דמה והתנהג כיצור נטול רגשות, תאוות ויצרים.
להיפך - נוכחותו בבית היתה מורגשת חזק מאוד והוא מילא את האוירה הביתית היום-יומית בפעילות נמרצת בשטחים שונים. צלילי להיטים ומנגינות, האהובים עליו, בקעו להנאתו (וגם להנאתי) מהפטיפון או הרדיו, שיחות טלפון אינסופיות עם תריסר חברים וחברות, ביקורי החברה התכופים - ובין כל העיסוקים האלה - צריכת אוכל ושתיה בכמויות לא מבוטלות. גם הספורט החביב עליו, כדורגל, לא נעדר מהתעסקות ביתית. לעתים לא רחוקות נהפכה דירתנו למגרש כדורגל, בו התחרינו, בני ואני, בהבקעת שערים באמצעות כדור טניס. מבחינת ההורים לא תמיד נגמר הענין חלק, אולם לא במעט מקרים היו מצטרפים למשחקנו עד סיומו באוירת שביעות רצון כללית.
בפעולותינו המשותפות לא תמיד ויתר בני על מעמדו הרם כאח הגדול ממני ופה ושם חטפתי סנוקרת מכה, לפעמים בצדק ולפעמים ללא סיבה רצינית.
מעשי קונדס לא חסרו. לקשט עוגות קצפת, שאמא אהבה להכין לנו ולקראת אורחים, בזיתים חריפים או מלפפון חמוץ, להבהיל מבקרי ביתנו ע"י הודעות מפחידות דרך מקלט רדיו באמצעות מיקרופון (תוצרת עצמית) המחובר אליו מהחדר הסמוך, היו אחדים מהם.
אולם כל זה נעשה אחרי גמר הכנת שיעורים או עבודות הכרחיות אחרות. רגש אחריות ומשמעת עצמית היו מתכונותיו החזקות של בני ותמיד ידע להתפנות קודם כל, למילוי חובותיו.
לעבודות אלה היה מתמסר בריכוז מירבי ותפיסתו המהירה וכושר זכרון פנטסטי הקלו עליו להתגבר על החומר בחיסכון זמן ובתוצאות נכבדות.
מקטנותי זוכר אני את ביתנו כמרכז צעירי השכונה, הומה מחבריו הבאים ללמוד בצוותא, לשחק או לרקום מזימות נגד חבורות מתחרות.
בכל שעות היום (למורת רוחם של השכנים) נשמעה שריקת החבר'ה מחוץ לביתנו, והמרפסת שלנו, בקומת הקרקע, שימשה כנתיב חשוב לכניסה ויציאה מדירתנו ע"י ניתור ספורטיבי מעל המעקה (למורת רוחם של הורי).
כן, בני היה מאוד פופולרי, בכל תקופות חייו. הוא עצמו נהנה מאוד מחיים חברתיים תוססים והחבר'ה נמשכו אליו.
אחיו