אספר בקצרה על אלון, ההכרות בינינו וחיינו המשותפים.
אני רויטל גלגיסר, האישה שהייתה איתו 19 שנה ואם ילדיו, עילית בת 15.5 וסער בן 12.5.
אלון נולד ב-13.8.1974 בראשון לציון.
בן לאהובה ודוד גלגיסר, אח לחיה וליהיא. אלון היה הילד האמצעי מבין השלושה.
הכרנו במהלך לימודים באוניברסיטת יוניסא בתל אביב.
למדנו במגמות שונות - אלון במגמת תקשורת וקרימינולוגיה ואני במגמת קרימינולוגיה ופסיכולוגיה.
אלון סיים שנה לפניי את הלימודים, כאשר הוא עבד ב"סינרמה" בת"א כמנהל תפעול ולוגיסטיקה של המקום ואני כשוטרת בביקורת הדרכונים בנמל התעופה בן גוריון.
היינו בשיעורים חופפים מדי פעם ותמיד זכרתי שהיה מאד מסודר בלימודים, אחד שמסכם חומר מעולה.
ברוב שנות הלימודים שנינו היינו בזוגיות ולכן לא הייתה כמעט שום אינטרקציה בינינו.
כאשר הייתי לקראת המבחנים הסופיים, כשאלון כבר סיים וקיבל את התואר, יצרתי איתו קשר בבקשה לקבל את הסיכומים שלו. כאן, כבר שנינו היינו פנויים ולא בזוגיות, אך עדיין לא חשבתי עליו במושג רומנטי כלשהו אך התבדיתי מהר מאד.
אלון, עם טוב ליבו הרב, אותו גיליתי מהר מאד, שמח מאד לעזור לי ואפילו טרח להביא לי את הסיכומים למקום עבודתי בנתב"ג. בדיעבד הבנתי שמצאתי חן בעיניו.
ואז הכל התחיל..
הוא התקשר אליי, דיברנו וגיליתי בן אדם מקסים, מצחיק, שמח, חכם, רומנטי וחם. (אגב מיותר לציין שעברתי את כל המבחנים והרבה בזכות הסיכומים שהביא לי).
אחרי כשבוע של שיחות, הגיעה ההצעה ליציאה משותפת.
נשביתי מיד בקסמיו.. לאחר שבוע הוא קרא לי אשתי ואני קראתי לו בעלי.. עד כדי כך היה לנו ברור שנועדנו אחד לשנייה והתחלנו בזוגיות מופלאה.
אחרי 9 חודשים טסנו יחד לספרד, לפלמה דה מיורקה, שם הוא הציע לי נישואים.
תמיד צחק ואמר "טסתי עם חברה שלי וחזרתי עם אשתי.."
בתקופה זו אלון חזר לשירות קבע בצבא. לאחר כחצי שנה יצא לקורס קצינים וסיים מצטיין.
התחתנו ב-11.3.2002 - זה היה היום המאושר בחיינו. הכל היה מושלם, טעים ושמח. ערב מהחלומות..
בנינו עצמנו כזוג בשנה הראשונה. קנינו דירה, ריהטנו אותה לאט לאט ונהנינו אחד מהשנייה. תוך כדי, אלון בנה לעצמו קריירה צבאית מפוארת ולמופת.
ב-16.10.2003 נולדה בתנו הבכורה, עילית.
היינו בעננים, אלון היה כל כך מאושר להפוך לאבא לראשונה ומאד התרגש.
הוא זה שבחר את השם - עילית - על שם יחידה עילית, הטוב ביותר, המובחר שבמובחרים.
עילית בהרבה אופנים מאד דומה לאלון - שאפתנית, פרפקציוניסטית, דורשת מעצמה, תלמידה מצטיינת ויחד עם זאת, מצחיקה, חברותית, חמה ואוהבת לעזור לזולת. יודעת מה היא רוצה מעצמה ומהן תכניותיה לעתיד.
ב- 31.10.2006 נולד בננו, סער.
שמחנו מאד שיש לנו בן אחרי בת ויש לנו את שני המינים.
את השם שלו אני בחרתי.
גם לסער יש הרבה מאפיינים מאלון - הוא מאד טוב בידיים, טכני מאד, מבין במחשבים, אתלטי מאד, נבון חברותי מאד, תמיד מוקף בחברים, ילד חם, שמח ושטותניק.
לאלון היה קשר טוב מאד עם שניהם, דאג להיות אבא מעורב, גם אם לא היה הרבה בבית.
חיינו את חיינו בכיף אשר כללו הרבה טיולים בארץ עם חברים, טיולים משפחתיים בחו"ל - ביוון, צפון איטליה, צרפת והטיול האחרון בספרד.
בינואר 2015 - גילינו לראשונה על המחלה ומאז התחילה התמודדות ארוכה וקשה שנמשכה ארבע שנים.
את הילדים שיתפנו רק בשנה האחרונה, כיוון שלא רצינו לזעזע את עולמם ורצינו לתת להם להמשיך לגדול בנחת ולחיות את חייהם באין מפריע.
זה היה הדבר הכי חכם שעשינו בדיעבד, כיוון שכאשר סיפרנו להם את זה הם היו גדולים יותר ועם כל זאת שקיבלו זאת קשה מאד כצפוי, הם יכלו להכיל זאת יותר.
תמכנו בו, חיזקנו ועודדנו אותו, בעיקר כשטיפולים נכשלו ואפשרויות הריפוי הלכו ואזלו.
לאחר חודש של התדרדרות מהירה, אלון נפטר בביתו, ב-13.9.18, מוקף במשפחתו האוהבת.
אלון היה בעל מושלם, החבר הכי טוב שלי, יחיד ומיוחד, אהוב, האבא הכי טוב ואוהב שאפשר היה לבקש לילדים שלנו. אדם שאהב את הצבא ואת ארץ ישראל, תמיד מוקף בחברים, תמיד מוערך ע"י הסובבים אותו.
פרפקציוניסט השואף לשלמות ואדם שתמיד טובת האחר עמדה לנגד עיניו. צנוע, שקט - כאשר בשקט שלו עשה המון.
אדם שנתקל באלון, אפילו פעם אחת בחיים, לא שכח אותו לעולם. תמיד הטביע את חותמו בכל מקום בו היה ואליו הלך.
אלון השקיע בנו את נשמתו, את אהבתו. המשפחה שלנו הייתה בשבילו הכל.
לנצל נזכור ונאהב אותך תמיד.
נוח על משכבך בשלום אהוב שלנו.
אתה תמיד תהיה בליבנו ובמחשבותינו ותהיה חסר לנו לעד.