ניר יקר
מזה שנתיים שאינך עמנו, שנתיים שמרגישות כמו נצח.
הגעגוע גובר בכל יום וכל כך קשה בלעדיך.
נהגת לנסוע בטרקטורון בשבילים בטבע עם אבא,
כל שביל שהיית בו מזכיר אותך ובכל פעם מחדש ישנה תחושה חזקה כאילו
שאתה נמצא שם באותם שבילים.
דמותך, החיוך שלך והעוצמה שלך לעולם יהיו אתנו.
אין רגע שאנחנו לא חושבים עליך ונזכרים בך כל הזמן.
בכל מקום שאנחנו נמצאים אתה אתנו.
בכל דבר שקורה או סתם שאומרים משהו- אנחנו חושבים:
"מה ניר היה אומר עכשיו, איך הוא היה מגיב".
אפילו שיר חדש שמתנגן ברדיו אני חושבת:
"מעניין אם ניר היה אוהב את השיר הזה".
כשהגשם ירד מיד עלית במחשבותינו,
כל דבר שקורה מתקשר אליך באופן ישיר.
האחים שלך גדלים, הילה נישאה, נועה הפכה נערה ממש ואיתי כל כך גדל.
ואני מסתכלת עליהם וחושבת חבל שאתה לא פה אתנו.
אבל ישנה אמונה חזקה בליבי ואני יודעת שאתה נמצא שם במרומים רואה ויודע הכל.
אתמול בשמחת תורה בבית הכנסת הוציאו מהיכל הקודש את ספרי התורה וביניהם היה שלך.
התחושה שלי הייתה "ניר בטח רוקד בשמים עם אור גדול בין צדיקים".
אני מקווה ומאמינה שנשמתך נמצאת שם בגן עדן בין צדיקים שוכני מרומים בזיו השכינה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
מתגעגעים אליך מאוד
ואוהבים אותך ילד.