אלבום תמונות
סג''מ אסף אבני - ילד שלי!
בשבועות האחרונים אני שומעת על אסונות, וכל פעם אני מקווה שזה לא מישהו שאני מכירה.
מסתבר שהאשליה הזו לא נמשכה הרבה זמן כי היום בבוקר התקשרתי הביתה ואז... איבדתי כל תחושה.
אסף!
איך זה שקטפו אותך ואתה רק בן 20?
אני זוכרת איך שמעולם לא קיטרת על הצבא ולקחת הכל בקלות. כל כך אהבת את הצבא.
כל כך קשה לי לדבר עליך בלשון עבר.
כל כך קשה לעכל את גודל האסון והאבדה ולהאמין שאתה כבר לא איתנו.
עוד קצת והיית מקבל את הארון על מיגרש המסדרים יחד עם כל החברים שלך, ולא ככה, ושבועיים אחריך - אני. עכשיו נשארו רק השבועיים שאחרי.
אני רוצה שתדע שבעוד חודשיים כשאני אעמוד על מיגרש המסדרים, אני מקבלת את הארון בשבילך ובשמך.
אני זוכרת כמה התלבטת אם לצאת לקורס, לא רצית לעזוב את הגדוד, ואני כל כך דחפתי אותך לזה.
היום, כשאני חושבת על זה יכול להיות שעשיתי טעות, אם לא הייתי משכנעת אותך אולי היית פה איתנו, ולא היינו בוכים.
בכל פעם שהיית בא לבקר אותי הייתי צריכה להתחנן בפניך שתאכל או תשתה משהו. כזה מנומס היית.
אני יודעת שאתה לא נוהג להפגין רגשות, ואתה בטח רוצה שנהיה חזקים כמוך. באמת שאנחנו משתדלים, אבל כל כך קשה לנו, פתאום יש לנו חלל ריק. כולנו הפכנו למשפחה שכולה. לקחו לנו אח, ואיך נמשיך?
אתה זוכר איך היינו נוסעים כל החבר'ה לתצפית?
היינו יושבים שם ואתה היית מנגן לנו בגיטרה עד השעות הקטנות של הלילה...
אספי!
אני יודעת שאתה צופה בנו מלמעלה ושומר עלינו.
מלאך!
ואני רוצה שתזכור ותדע עד כמה אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים, ומחכים למכתב או טלפון ורוצים אותך פה איתנו כי פה מקומך...
גיבור שלנו!
דניאל