סג"מ אסף אבני אבו ז"ל

אלבום תמונות

אסף בן יקר

אני כל-כך רוצה לכתוב לך ואני לא יודע מהיכן להתחיל.
המחשבות עליך לא נותנות לי מנוח ולא מרפות ממני, החיים שלך שהיו כל-כך קצרים, רק 20 שנה ו-6 חודשים פחות 3 ימים, עוברים מול העיניים שלי כמו בסרט וקשה לעצור אותו.
מיום שיצאת לאויר העולם בצורה מפתיעה בתחילת חודש שביעי להריון ובמשקל של 1 ק"ג ו-600 גר', כנראה מתוך התחשבות שכה אפיינה אותך שאמא לא תסבול בשעת הלידה וכך היה.
20 וכמה דקות לאחר שהגענו לבית החולים וכבר נולדת, ובאותה פתאומיות גם יצאת מן העולם הזה. הנה סגרת מעגל וזה עוד מגביר את עוצמת הכאב שבמותך, אנחנו כל-כך מתגעגעים אליך אסף.
הרבה מעלות טובות סיפרו וכתבו עליך החברים מהכתה, מבית הספר וחברים מהצבא והיו לך הרבה מאוד, דבר שהפתיע גם אותנו. מעלות טובות סיפרו גם בני המשפחה ובני הדודים הגדולים והקטנים, הלב נקרע רק מלראותם מבכים את מותך ועל החלל הגדול שהשארת בלב כולנו, מספרים וכותבים עד כמה היית להם דוד טוב שידע להצחיק אותם בבדיחות ובחיקויים. איך שידעת ללכד אותם סביבך ולהרגיע אותם בסבלנות והשקט הנפשי שהיה טבוע בך כל-כך, אסף שלנו.
ואני, אבא, שליוויתי אותך מיום שנולדת ראיתי אותך גודל ומתבגר והיית לאיש, עוקב אחריך ורואה את הנחישות והחריצות שבך והרצון להצליח בכל מה שנגעת, לא מתרגז, לא נשבר גם ברגעים הקשים וגם בימי חורף גשומים שהיית צריך לנסוע באוטובוס לצפת לשחות על מנת ליישר את העקמת בעמוד השדרה ובסך הכל בגיל שמונה או תשע וניצחת בזכות הרצון.
אני זוכר כמה שנים מאוחר יותר שהיית אומר לי אין דבר שאי אפשר, הכל בראש. היום אני מבין שזה היה אצלך מגיל קטן. ואתה כל-כך רזה ונראה חלש היית, רצית לעלות במשקל ולפתח את הגוף והצלחת. הצבת לעצמך מטרות והשגת אותן. ובחופש הגדול שהיית בא לעבוד איתי במפעל איך כל העובדים התפעלו מהחריצות שלך. ואני מסתכל עליך מהצד באהבה, בהערצה ובגאווה ונהנה מכל רגע, הרבה נחת הענקת לנו, לכל המשפחה.
אני מסתכל עליך ונהנה אולי בגלל אותם צדדים באופייך ובאישיותך שהזכירו לי במידה רבה את עצמי כשהייתי בגילך, התגאתי בך אבל גם הערצתי אותך כי ידעתי שאתה טוב יותר ממני.
אף פעם לא אמרתי לך, אולי זה גם צד באופי שלנו שאנו לא מפגינים רגשות, ידעת לספוג מכל אחד שהכרת את הדברים החיוביים ואספת אותם אצלך וזה מה שעשה אותך לאסף מיוחד, אולי זו גם הסיבה שהקב"ה אסף אותך לעולם שכולו טוב.
הסתכלתי עליך באותם רגעים מאושרים שכל המשפחה הסבה יחד סביב השולחן בסעודת ליל שבת וידעתי כמה חשובה לך הישיבה ביחד, ידעתי גם על מה ויתרת בכדי שנהיה כולנו יחד בליל שבת, ראיתי את הדרך ארץ שבה אתה מתנהג בשולחן ואת הכבוד שאתה נותן לכל אחד.
והיום אתה כל-כך חסר והכסא הקבוע שלך נשאר מיותם. ידעת גם שבאותם שבתות שנשארת בבסיס כשאמא ערכה את שולחן השבת, גם לך הניחה צלחת, סכו"ם וכוס, אתה לא היית אבל כבודך היה.
במותך אסף השארת חלל עמוק בכולנו.
ערן אחיך שיגדל לחיים ארוכים מדבר עליך בהערצה ובגאווה גדולה ואיזה אח נהדר היית לו וכמה טוב היה באילת איתך, והוא נהנה מכל רגע שהייתם יחד, והוא יודע שגם אתה היית גאה בו ותמשיך להיות גאה בו ותשמור עליו מלמעלה.
ולירז האחות הקטנה שלך שכה דאגת לה מגיל קטן והגנת עליה ויחד עם זאת סמכת עליה וחיזקת אותה בכל מה שהיא עשתה ונסכת בנו בטחון שאפשר לסמוך עליה. היא חסרה אותך ואת הרגעים שהיית חוזר בשעות הבוקר מבילוי של מוצאי שבת והיית מעיר אותה ומתיישב לידה במיטה ומחליפים סודות, סודות שיש רק בין אח לאחות ואף על פי שהיא האחות הקטנה ממך בשנים, ידעת בכשרון המיוחד שלך עד כמה היא בוגרת בנפשה.
אסף, אתה כל-כך חסר, עבר רק חודש ועוד כמה ימים וזה בסך הכל קצת יותר ממטכ"לית ואולי תופיע ותגיד ריתקו אותי ובגלל זה לא באתי, אבל לא, אותך לא מענישים, אותך לא מרתקים, כי אתה ילד טוב וחייל ממושמע ובגלל זה האל ריתק אותך אליו בנשיקה.
אספי שלנו תודה לך על שהיית איתנו ונתת לנו להנות ממך, כמה חבל שזה היה קצר. קצר כל-כך.

היה שלום בן יקר שלנו
תשמור עלינו מלמעלה על כל המשפחה
זכרך לא ימוש מלבנו
שלך באהבה
ממה אסתר, אמא, אבא, ערן (כמעט כתבתי אסף) ולירז.