בנם-יחידם של פייגה ויוסף, נולד ביום י' בשבט תרצ"ב (18.1.1932) בתל-אביב.
לאחר שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי, המשיך ולמד בבית-הספר התיכוני למסחר בתל-אביב ועבר ללמוד טכנאות רדיו בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" מתוך מחשבה להשתלם אחר-כך באמריקה.
היה עליז וחובב ספורט מילדותו ובכיתה ד', בהיותו בן 10, קיבל פרס ראשון בקליעה למטרה.
משהחלה מלחמת-העצמאות נתקבל אחרי הפצרות מרובות לשירות ה"הגנה", אך בגלל גילו הצעיר ובהיותו בן יחיד, שיתפו
אותו רק באימונים ולא בפעולות.
משלא נתקיימה שאיפתו להיות חייל לוחם בפועל הצטרף למחתרת אצ"ל. שם העסיקוהו תחילה בשירות עזר לכוחות הלוחמים, בניקוי נשק ואחר-כך לימדוהו נהגות ואלחוטאות. חיים השתתף כנהג בקרבות אצ"ל לכיבוש יפו ואחר-כך בקרבות ראש
העין. כשצורפו כוחות אצ"ל בשפלה לצה"ל הוסיף לגילו שנה אחת וכך נתקבל גם הוא לצבא הגנה לישראל. הוא התנדב לשירות כאלחוטן בחזית רמלה.
ביום כ"ד באייר תש"ח
(2.6.1948), כשתקף כוח עדיף מאוד את כיתתו בעמדה הקדמית, שידר קריאות לעזרה. בינתיים עצרו הוא וחבריו את האויב עד שאזלו כל כדוריהם.
משנפל מפקדו נטל הוא ממנו את מכונת-הירייה והוסיף לירות בלי הפוגה עד אשר נפגע מצרור כדורים ונפל מתבוסס בדמו על מכונת-הירייה שלו.
הוא וחבריו איפשרו, בחיפוי האש שלהם, נסיגת 58 חברים והצלתם. כשהגיעה העזרה נמצאו הוא וכמה מחבריו הרוגים.
חיים וחבריו הובאו למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.