קורות חיים
בנם של אורלי ויורם. נולד ביום כ"ג באלול תשס"ד (8.9.2004) בראשון לציון. אח צעיר לשיר.
שי נולד סמוך לראש השנה ומכאן שמו, גדל והתחנך בראשון לציון, ילד כחול עיניים עם חיוך מבויש ומתוק. הוריו ואחותו כינו אותו "תות" משום שנולד עם שפתיים אדומות מאוד. מילדות, שי גדל בבית ציוני שחינך על אהבת הארץ, ועל טיולים בכל רחבי הארץ.
בהיותו בעל אינטליגנציה גבוהה וידע כללי נרחב, מגיל צעיר הוגדר ילד מחונן. למד בבית ספר היסודי "בארי" ובקריית החינוך השש-שנתית "העמית" בעירו, ושם התקבל לכיתת "מופ"ת", שבה מוקדשת תשומת לב מיוחדת לתחומי מתמטיקה, פיזיקה ותרבות לתלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה ללמידה. שי הצטיין בלימודיו ובייחוד אהב את המקצועות הריאליים ובמיוחד בלט בלימודי האנגלית. המחנכת שלו כתבה: "היית איש שיחה אינטיליגנטי, בעל ראיית עולם רחבה, יכולנו לשוחח על כל נושא שיש. הרגשתי שעומד מולי אדם בעל שיעור קומה, סקרן ומתעניין בסביבתו. היית כולך לב".
בשעות הפנאי שיחק בשחמט, במשחקי לוח וקופסה ובמחשב. שי היה גיימר ואף בעל אתר ביוטיוב. אהב קומיקס, האזין רבות למוזיקה עברית ולועזית כולל בקיאות רבה במילות השירים באנגלית ובעברית.
בנעוריו הצטרף למועדון טניס שולחן והגיע לרמה מקצועית. הוא השתתף בתחרויות בארץ וייצג את עירו ראשון לציון ואת מדינת ישראל בתחרויות בחו"ל. שי היה מוביל, אהוב על חבריו לקבוצה שראו בו דוגמה לשאיפה למצוינות, מקצועיות והתמדה, וסמכו עליו רבות, בעיקר במהלך מחנות אימונים בווינגייט ובנסיעות קבוצתיות.
שי אהב מוזיקה ואסף תקליטים של מיטב הזמרים והלהקות, ולהם האזין במכשיר הפטפון בחדרו. אהב את החיים, בכל סוף שבוע אהב לבלות בכל רגע פנוי עם חבריו וללכת להופעות מוזיקה.
שי היה קשור מאוד להוריו, והיה מחובר מאוד לאחותו שיר. פער הגילים ביניהם קטן, ועל כן גדלו כמעט כמו תאומים והיו חברים טובים. "אין לי זיכרון אחד בלעדיך, כל מסלול חיי הוא לצידך ואיתך", כתבה. לא נדרשו מהם הרבה מילים כדי שיבינו זה את זה – המבטים עצמם הספיקו. הם ניהלו שיחות נפש, ושי ייעץ לה, עזר לה בלימודים, דאג והיה אכפתי, קנה מתנות, חיבק ועטף, ניחם, לימד אותה לקבל את עצמה כפי שהיא ותמיד אמר לה את האמת בשנינות האופיינית לו.
אוהב אדם, רגיש ומסור עם יכולת התבוננות עמוקה, תבונה ואינטליגנציה רגשית יוצאת דופן, תמיד עמד לצד חבריו והתעניין בהם, הציע להם עצה וכתף תומכת, שימש איש סוד עבורם, ובאופן כללי שם את טובת האחר לנגד עיניו. למרות הצניעות, הענווה, הנועם והשקט שלו – ואולי בגללם – זכה להכרה במעשיו, להערכה ולתודה, בלי "רעש וצלצולים". תפס את החיים באופטימיות ובקלילות וידע לשפר את מצב הרוח ו"להרים את האווירה" בעזרת הבדיחות וההלצות שלו. אמירה של שי שמאוד אפיינה אותו היתה: "דבר פחות, עשה יותר".
חבר שספד לו סיפר ששי ישב עם חברים, הקשיב לבעיותיהם ונתן להם עצות והיה חבר כזה שמעודד ואיכפת לו באמת. חבריו אמרו עליו: "איך אפשר להמשיך בלעדיך עכשיו בלי ההומור שלך, בלי לשבת ביום שישי ולדבר איתך?" חבר אחר ספד לו: "מי יקשיב לי עכשיו? אתה אחד האנשים הכי מדהימים שהכרתי!"
לפני גיוסו ואף במהלך התקופה שקדמה למלחמה עבד שי בשני מקומות עבודה עיקריים: "בנדיקט פיקניק" בפארק הירקון, שם למד לעבוד בכל תפקידי המקום, עבר הכשרה כבריסטה ושם פיתח את אהבתו לקפה. בהמשך עבד בבית הקפה השכונתי והתחבב מאוד על מספר לקוחות קבועים, עימם ניהל שיחות ארוכות ועמוקות, התעניין בנעשה בחייהם ובעיקר הקשיב להם.
חשוב היה לשי לעשות שירות צבאי משמעותי ולתרום למדינה, וביום 20.10.2022 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם ביחידת לוחמה אלקטרונית מטכ"לית מסווגת של חיל התקשוב. לאחר ההכשרה בלט כחייל מוביל בצוות ומונה לתפקיד סמל מחלקה, יד ימינם של מפקדיו. ספד לו מפקד בכיר ביחידתו: "חייל יחיד בדורו". אלה ניתבו אותו לתפקידי קבע וקצונה עוד בתחילת דרכו בתפקיד, וסומן לו עתיד מבטיח בצבא. את תפקידו ביצע במקצועיות ובמסירות, ובמשימות הקשות ביותר מצא פתרונות יצירתיים הודות ל"חשיבה מחוץ לקופסה" שאפיינה אותו. על כל זאת הוענק לו אות חייל מצטיין גדודי. בנימוקים נוספים להענקת ההצטיינות כתבו מפקדיו: "מילאת את תפקידך בחריצות, מקצועיות, תוך גילוי יוזמה ומוטיבציה, והיית אהוד ומקובל בקרב מפקדיך וחבריך כאחד. על כל אלה הוענק לך אות מצטיין".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בחודשי המלחמה המשיך שי לבצע את תפקידו ביתר שאת, במסירות ובחרדת קודש. בהיותו שנון ובעל חוש הומור מפותח, גם בימים העמוסים והקשים ביותר גרם לחבריו ליחידה לצחוק עד לב השמיים ולהתייחס לשירות ולחיים בהומור ובקלילות כשמתאפשר, מבלי לפגוע במקצועיות הנדרשת. יחד עם זאת, שי היה מקצועי בתחומו ושאף למצוינות בכל משימה. מעל קברו ספד לו מפקד נוסף: "מתנה לכל מפקד".
חברה ליחידה סיפרה על קשר עוצמתי איתו – על העידוד והתמיכה שהעניק ברגעים עצובים, על עצותיו החכמות והמועילות, על האכפתיות וההתחשבות ועל הדחיפה להתקדם ולהאמין ביכולות האישיות. שי ידע, במבט חטוף, לזהות קושי ומצוקה אצל האחר. חבר לגדוד כתב על שי: "הדאגה שלך וחוש ההומור שלך חקוקים תמיד בליבי. השארת חלל ריק אחריך. אחד האנשים הכי מדהימים שהכרתי". ספדה לו אחת המפקדות: "אין אחד שלא ראית בעיניך הכחולות והטובות".
מאחר שהבין את חשיבות תפקידו ואת חשיבותה של ההירתמות למען מאמצי המלחמה, בתקופה זו עשה לילות כימים למען המטרה ופעמים רבות התנדב מיוזמתו להישאר בשבתות ובחגים בבסיס במקום לשוב לביתו. להוריו אמר: "אין לי ברירה אלא להגן על המדינה, אין לנו מדינה אחרת". שי חש סיפוק רב ושביעות רצון מתפקידו, רצה להיות עם החבר'ה ואהב את האווירה בגדוד, ולכן אף התנדב להישאר בגדוד ולחגוג עם חבריו את ליל הסדר תשפ"ד. ואולם את החג הזה לא זכה לחגוג.
שי נפל בעת ההכנות למבצע "מגן ברזל" לסיכול המתקפה האירנית בה שוגרו לעבר ישראל עשרות כלי טיס בלתי מאוישים וטילים בליסטיים, הכנות שבזכותן ניצלו חיים של חיילים ואזרחים רבים.
רב-טוראי שי מיכאלי נפל ביום כ"ה באדר ב' תשפ"ד (4.4.2024). לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ואחות.
כתבה שיר, אחותו: "אני מסתובבת כמו אבודה, הולכת לישון בכל לילה בוכה, מחכה שתחזור וקמה בבוקר לעוד יום חדש, למציאות ארורה שבה אתה לא כאן. לא ברור לי איך העולם ממשיך להתקיים בלעדיך, כי אני עוד תקועה ב-4.4. איך העולם ממשיך להתקיים בלי הלב זהב הזה שלך, שנותן ללא הרף וללא תמורה? בלי החוכמה והתבונה שלך? בלי הצחוק המתגלגל הזה שלך שמאיר את כל הבית? לפעמים אני עוברת ליד החדר שלך ומצמידה את האוזן לדלת, מתפללת לשמוע את הצחוק שלך מבעד לדלת ...
תמיד תהיה חלק ממני, אתה חלק מהשם שלי, ולכל מקום שאני מגיעה, אתה גם מגיע, כי אנחנו עסקת חבילה, אחד פלוס אחד, וכמו שעברנו הרבה שלבים בחיים ביחד, מהגן ועד הצבא, גם את השלבים הבאים נעבור. אין אחד שלא ידע מי אתה, איזה גיבור ואמיץ היית ומה נתת בשביל המדינה הזו, בשביל שכולנו נעמוד כאן על הרגליים בריאים ושלמים. אני אוהבת אותך, תותקה, אתה אפילו לא יודע כמה, ואני מתגעגעת אליך". בפוסט לחג הפסח היא כתבה: "תותי, עשית חיל. במסירותך וגבורתך הצלת חיים של אנשים והוצאת אותם לחירותם. חבל שהחירות שלך הגיעה לתום".
אמא אורלי ספדה לו: "הגעגועים מציפים אותי, רוצה לחבק ולנשק אותך. מחכה שתיכנס בדלת ותגיד בחיוך: 'אמא, את יכולה להכין לי איזו פיתה? אני כבר יוצא'.
היית ילד אופטימי, איכפתי, יפה, משפחתי, והפצת אור בכל מקום שהלכת אליו. נגעת בכל כך הרבה אנשים אהוב שלי. אני עדיין מקווה שתיכנס בדלת ביום שישי.
במהלך השבעה פגשנו הרבה אנשים שסיפרו לנו עליך, על איך עזרת, הקשבת להם, התייחסת. נגעת בכל כך הרבה אנשים בשקט, באכפתיות ובעזרה שלך.
אהוב שלי, איך אמשיך מבלי לראות את חיוכך הטוב ועיניך הכחולות. רוצה לגעת ולומר לך שוב ושוב כמה אני אוהבת וגאה בך ילד שלי אהוב".
ציטוט מתוך שיר שאביו יורם כתב לו בתום השבעה:
"נגעת בי שי, נגעת בכולם. ילד היית, וכך תישאר לעולם. אבא אותך כל כך אוהב, והלב? הלב דואב! וכמה... כמה שזה כואב! וכל הזמן עליך חושב".
במלאת שלושים לנפילתו הדפיסה המשפחה חולצות עם תמונתו והכיתוב שעל מצבתו: "מצטיין גדודי שבחייך ובמותך הצלת חיים, תכול עיניך, חיוכך וטוהר ליבך יישארו בליבנו לעד".
דף לזכרו הועלה באתר האינטרנט של קריית חינוך "העמית" שבה למד, וכן הועלו תמונות, סרטונים ודברים שנכתבו עליו ברשת החברתית "אינסטגרם" בחשבון שנקרא remember_shay_michaeli.
בשל עברו של שי כספורטאי, במהלך אליפות ישראל בטניס שולחן לשנת 2024 הונצח שמו במספר דרכים, כולל פינת הנצחה לזכרו ואזכור שמו וסיפור גבורתו בטקס המרכזי שנערך במהלך התחרות. בנוסף, שחקני קבוצת בית"ר ראשון לציון, בה שיחק שי, לבשו חולצה לזכרו במהלך כל ימי התחרות ואלוף ישראל לבוגרים ולנוער הקדיש לשי את זכייתו בתואר ודיבר בשבחו במהלך הריאיון עימו בסיום משחק הגמר.
משפחתו של שי ממשיכה לעסוק בפעילות הנצחה, הנכחה והפצת מורשתו של שי, כולל פעילויות רבות הקשורות בעיקר לתחומי ההתעניינות הרבים שהיו לו בתחומי הספורט, הקולינריה, משחקי מחשב, משחקי מחשבה ובתחום המוזיקה.