סמל בן אבישי ז"ל

קורות חיים

בנם הבכור של מאיה ואופיר. נולד ביום י"א באייר תשס"ד (1.5.2004) בבית החולים שבנהריה. אח ליהונתן וליואב.

בן בא לעולם בשעת לילה מאוחרת והיה תינוק מתוק, סקרן וחייכן, שלא כל כך אוהב לאכול. כבר מגיל גן, ולאחר מכן, לא פעם הגננות והמורות חזרו ואמרו שאם היו יכולות לשכפל שלושים ילדים כמו בן, זה מה שהן היו עושות.

כישוריו ויכולותיו של בן ניכרו עוד בהיותו תלמיד בבית הספר היסודי "גולדה מאיר" שבעירו נהריה. בחטיבת הביניים "אורט שחקים" – בית הספר הרב-תחומי למצוינות ולמנהיגות חברתית שבו למד גם בחטיבה העליונה – צורף לכיתת מצוינות, ובתיכון בחר במגמת הנדסת תוכנה וסייבר. את מרבית המקצועות למד בהיקף של חמש יחידות, הצטיין בלימודים וגם בתחום הספורט. "היו לו חיוך כובש והמון חברים," סיפרה מילה, המנהלת, "וכולם אהבו אותו מאוד – המורים והתלמידים. ילד ערכי ובעל דרך ארץ שתמיד סייע וחלם לתרום למדינה."

הגם שלא הרבה במילים, בדרכו השקטה בן תמיד היה נוכח, ומוריו החשיבו מאוד את דעתו. סילבי, המחנכת בתיכון, ציינה לשבח את האינטליגנציה הרגשית שניחן בה כמו גם את רוחב היריעה של ידיעותיו והבנתו: "אני זוכרת את מבטך החודר כאשר העליתי לחלל הכיתה שאלה ערכית-מוסרית והמתנתי לתשובות לצורך דיון כיתתי. המבט שלך היווה עבורי סימן דרך אם הפרזתי או החסרתי דבר. ישבת שם בטור האמצעי בסוף, ותריסי עיניך נסגרו קמעה, לאמור שהסוגיה אכן על מקומה ומידתה. וכשמצאנו עצמנו על קצה הר במסע ישראלי בטיול של בית הספר, או תוך כדי הליכה באזור המכתשים בנגב, דאגת להושיט לי יד ולעזור במקומות קשים לטיפוס, ובמקביל תמיד הגנבת מבט לאחור ווידאת שכולם בסדר."

על אף הצלחותיו, בן לא חיפש את קידמת הבמה; נהפוך הוא – תמיד חיפש את המקום השקט, הצנוע והמתבונן, אבל כשנדרש להופיע – בטקס יום השואה, למשל – ידע הצוות החינוכי שיש על מי לסמוך. רגישותו, תבונתו והאהבה העצומה שמילאה את הווייתו לוו בסקרנות רבה ביחס לשאלות קיומיות ופילוסופיות, ובאו לידי ביטוי במקומות ובמצבים שונים. על שולחן הכתיבה שלו אפשר היה למצוא ספרים דוגמת "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פרנקל, "כוח 48 החוקים" מאת רוברט גרין ו"החיים הם תקופה קשה" של חנוך דאום. מגיל צעיר ניגן בגיטרה, ואהב מאוד את המוזיקה של יוצרים ישראלים עכשווים. אחת השורות משירו של רביד פלוטניק, "בדיוק כמו שאני", אפיינה אותו במיוחד: "בדיוק בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב."

בן היה מוקף חברים טובים, אהב לחגוג, לרקוד ולבלות במסיבות ונחשב לחקיין של החבר'ה. בספר המחזור נכתב עליו: "בן שלנו ספורטאי מצטיין, להבריז מהשיעור הוא אף פעם לא מתכוון. קשה לו לקום, זה התירוץ הקבוע, אבל הוא אחלה חבר, זה לכולם ידוע."

בן היה קשור מאוד למשפחתו. כאח בכור שימש עוגן לאחיו ודמות לחיקוי, השקיע בהם ובילה איתם. "מהרגע שיואב נולד בן טיפל בו ודאג לו," סיפרו ההורים על הקשר המיוחד עם בן הזקונים הצעיר ממנו בעשור שלם, "וליווה אותו באהבה עצומה." קשר קרוב היה לו גם עם סבו וסבתו, תושבי המושב החקלאי מעונה, והרבה לנסוע אליהם, לעזור להם במשק ולשהות במחיצתם, מתענג על האוכל של סבתא ונושם את הנוף הירוק ואת השקט של הגליל. ובכלל, בן אהב מאוד את הארץ ונופיה, אהב לצאת לטיולים ולהליכות בטבע, בנחלים ובאגמים, ורץ בקביעות בטיילת של נהריה.

ככל שהתבגר התחדדו היבטים נוספים באישיותו: יוזם, עצמאי, דעתן ומכוון מטרה, נחוש להתמודד בכוחות עצמו עם כל בעיה הנקרית בדרכו, דוגל באורח חיים בריא ופעיל. בן האמין במשפט "בעל הרצון החזק מעצב עולמו במו ידיו" וניווט את חייו בהתאם, עם תוכניות רבות לעתיד; כך, למשל, כשהחליט ללמוד ספרדית, קנה שיחון והחל ללמוד את השפה בכוחות עצמו, וכששנתיים לפני מועד גיוסו החליט להכין עצמו לשירות קרבי משמעותי, בעיצומה של מגפת וירוס הקורונה, נקט את כל האמצעים הדרושים: נכנס למשטר תזונה, נרשם לתוכנית "כושר קרבי אקספרט" והתמסר כל כולו להשגת היעדים שהציב לעצמו תוך שהוא משקיע ימים ושעות באימונים מפרכים, בכל ימות השנה ובכל מזג אוויר. ״גבר שבגברים," כתב אופק, מדריך הצוות ב"אקספרט", "השקט והצניעות שלך הלכו לפניך. אף פעם לא נהגת להחצין את הקושי. הפנים הטובות שלך תמיד השרו שלווה ורוגע ברגעים מאתגרים עבור כל אחד מאיתנו."

עם גיוסו לצה"ל, ב-8 בדצמבר 2022, הוצב בחיל הרגלים והתנדב לחטיבת הצנחנים. סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה המפרך בגדוד 101 – "פתן", והיה ללוחם. חבריו לנשק סיפרו על חבר אמת מלא חוכמה ובגרות שידע להושיט יד לעזרה בשעת קושי, הפגין אכפתיות ודאגה, כיבד כל אדם ותמיד דיבר בגובה העיניים. מפקדיו העידו כי היה לוחם איכותי, מקצועי ונחוש שלא פחד לשאול שאלות כדי להבין את הסיבה והתכלית לכל פעולה ומשימה. "לא משנה באיזה קושי נתקלת בדרך," סיפרו, "היה לך משפט קבוע: 'אני לא מוותר כי אני מסיים את מה שאני מתחיל.' המשפט הזה אפיין אותך בכל פקודה ולמול כל אתגר, ובכל דרך שבחרת וצעדת בהמשך שירותך הקרבי." בכל שעה של היממה, ולמרות העומסים והאתגרים היום-יומיים, בן תמיד התייצב לפעילות עם חיוך, ובכל הזדמנות הוציא את הגיטרה, מעלה חיוך גם על פניהם של חברי הצוות והמפקדים.

בחופשות סוף השבוע הקצרות, דאג בן לנצל את הזמן עד תום, בילה עם חבריו הטובים ולא ויתר על אימון ריצה, מתוך כוונה להירשם לחצי מרתון סובב תבור. בשיחת נפש, אחת מני רבות, שיתף את ידידתו בחלומו הגדול ביותר: "סיפרת לי כמה אתה רוצה להיות אבא," כתבה נויה, "שתוכל לדאוג לה להכול. זה הכי מתאים לך בעולם... כבר קינאתי בילדה העתידית שלך, שיהיה לה כזה אבא מדהים ואוהב."

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם היוודע דבר המתקפה, הוקפץ בן עם צוותו לאזור עוטף עזה, השתתף בלחימה הקשה והמורכבת בזירת פסטיבל ה"נובה" שבסמוך לקיבוץ רעים ולקח חלק בפינוי גופות הנרצחים שם ובקיבוץ ניר עם. בימים הבאים עסקו לוחמי גדוד 101 בהגנה על היישובים והתאמנו לקראת הכניסה הקרקעית לרצועת עזה.

בהמשך המלחמה, ביקש בן לעבור לפלחי"ק צנחנים – פלוגת הקשר החטיבתית. "אמרת לי שאתה מבקש להמשיך בשירות משמעותי, בדגש על להמשיך להיות בשטח ובלחימה," סיפר מפקדו, "ביקשת להמשיך לתרום ולהתנדב, ולהיות הכי טוב שאתה יכול למרות הקושי והאתגרים האישיים שחווית. יחד עם המלצות מפקדיך החלטנו כי תפעל במחלקת הקצה המבצעי של הפלחי"ק, בתפקיד בו תוכל לתרום מהיכולות האישיות והמקצועיות ולהמשיך בתפקיד לחימה."

בן מונה לתפקיד מגן צופן, ותפעל את רכבי התקשוב הלווייניים שאפשרו לחטיבה להמשיך לפעול בשליטה מול הכוחות השונים בעומק השטח. גם כעת, בתפקידו החדש, התעקש להצטרף לחבריו שנכנסו שוב לרצועה, למרות שהיה יכול היה להימנע מכך. לאימו אמר, "אני רוצה לתרום את חלקי ולסגור מעגל. אני יודע שמחכים לי בבית, אני שומר על עצמי."

בבוקר יום שישי, 17 במאי 2024, לפני שיצא עם חבריו למשימה, אמר בן בחיוך: "איזה כבוד זה להיות יהודי כאן, במקום הזה." הוא שלח לאימו תמונה בוואטסאפ, והיא ביקשה שישמור על עצמו. שעה וחצי מאוחר יותר, נפל בקרב בג'באליה.

רב-טוראי בן אבישי נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ט' באייר תשפ"ד (17.5.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנהריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ומשפחה שלמה שאהבה אותו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אימו: "בן שלי, אהוב ליבי, אני לא מאמינה שאני מספידה אותך. היית משכמך ומעלה, חכם מאוד, חריף, שנון, ערכי, ילד שחשוב לו הכול, מיוחד וייחודי בדרך שלך. אני יודעת שהכדור הזה שפילח לך את החזה הפתיע אותך, היו לך תוכניות וחלומות להגשים. לא פעם אמרתי לעצמי שאני צריכה ללמוד ממך על התמדה ודבקות במשימה. אפילו שלא היה לך קל, התאמצת להתאים את עצמך למסגרת, ובתוך המסגרת ידעת לעמוד על שלך ולהגיד תמיד את אשר על ליבך, וגם על זה, אני גאה בך כל כך. ילד גיבור שלי! אני אוהבת אותך!"

ספדה לו בר, מפקדת וחברה: "בןבון שלנו, הילד הקסום עם חיוך שאין בכלל מילים לתאר אותו וקול בס שחודר את העצמות. היינו הפסיכולוגים אחד של השני בדרכים הארוכות, ואנשי סוד. בנצ'ו, אהוב ליבנו, נפילתך הינה מות גיבורים. היית חדור מטרה, ללא קמצוץ קטן של פחד. תמיד סחפת אחריך את החברים בהכול, מהמטלות הקטנות והמציקות שיש בפלוגה ועד להחלטה הגורלית שתיכנס לעזה עם שאר החברים למחלקה, כשמונחת על גבכם האחריות הגדולה של הפעלת רכבי הקשר. אוהבת אותך אהבת נפש."

הספדה של סילבי, המחנכת בתיכון: "בן, עלם חמודות! על דמות שכמותך נכתבו סיפורים רבים. בחור שחרחר, זקוף קומה, חזק, בנוי לתלפיות, ועם זאת רגיש ואהוב שמוסר וערכים הם נר לרגליו, אוהב אדם, תמיד נכון לעזור ובעיקר להקשיב! הקשבה מכוונת, מדויקת ואמיתית. כמו שאומרים החבר'ה – נסיך! כדי לבנות מוסר וערכים כמו שהיו לבן יש צורך בנשמה יתרה, העולה מעבר לסיסמה או קלישאה. תודה רבה לך בן על הכול. נהנינו איתך, למדנו ממך, צמחנו בזכותך, נגעת בליבנו והשארת חותם שלא יימחה לעולם."

במלאות שלושים יום לנפילתו ספד לו גידי, סגן מפקד חטיבת הצנחנים: "בן, בחרת בשירות משמעותי, מאתגר ותובעני בחטיבת הצנחנים. את תפקידך ביצעת במקצועיות ובמסירות בלתי מתפשרת. כזה אתה, כל פעולה ומשימה שקיבלת ביצעת על הצד הטוב ביותר. במהלך הקרב בג'באליה, אותו קרב מורכב בו נתקלנו באתגרים מבצעיים מורכבים למול האויב, במהלך הלחימה של החטיבה בעומק השטח בה גם מצאנו את גופות החטופים בעומק המנהרות – בקרב הזה נפלת! בפעולה זו, כמו בכל פעם לאורך המלחמה, הוכחת והפגנת אומץ לב ומקצועיות, לצד חברות לנשק. בן, נפלת בקרב כשאתה עושה את הטוב ביותר שלך, כך היית וכך רצית. לא מוותר ומסיים עד הסוף. אנחנו ממשיכים את המשימה במלחמה הארוכה הזו וזוכרים אותך. דמותך ומורשתך תהיה עבורנו מצפן ערכי בדרך בה נפעל ונלך. יהי זכרך ברוך."

כתבה דודתו לירז: "בן, שבעה ימים אחרי ההודעה הארורה ששברה לנו את הלב לצד ההבנה שזכינו להכיר נשמה גבוהה מאוד, שבעה ימים שהמונים הגיעו לספר עליך, על החיבורים המיוחדים שרקמת, ולכולם היה מכנה משותף – בכולם נגעת והשארת טעם של עוד. אנחנו מגלים עוד צדדים שלא הכרנו, עוד ממעיין הטוב והנשגב שהיה טמון בך, עוד מהתשוקה שהייתה לך לחיים, שנגדעה בטרם עת. ... כל זיכרון איתך הוא חיוך. הספקת לאסוף תמהיל אנושי משובח שעטף אותך והיה שותף לחלומות ולחוויות שלך; נראה שבחרת את החברים אחד אחד, וזרעת בכל אחד מהם קצת ממך, אתה ממש חי בתוכם. ניקח אותך איתנו לכל מקום. מצדיעה לך."

כתב מתן, חברו הטוב: "בן, אח שלי, אני מתגעגע אליך אחי. מתגעגע לחוש ההומור שלך, היית הבן אדם הכי מצחיק שאני מכיר, תמיד קלעת בול עם הבדיחות והיית שנון בטירוף. אני מתגעגע לאישיות שלך, היית נחוש על כל דבר ורק רצית לטייל, לרוץ, להיפגש, ללכת לים, לנסוע לבר או ללכת למסיבה. אני מתגעגע לטיולים שלנו, אני מתגעגע לתאם איתך את הסגירות, שחס וחלילה לא יצא שאנחנו לא סוגרים את אותה שבת. ... אני כל כך אוהב אותך ומתגעגע אליך, חבר."

המרכז הרפואי "לגליל" בנהריה הנציח את בן בבגדי ספורט חדשים ובתיקים שחולקו לשחקני נבחרות קט-רגל (גברים) וכדורשת (נשים) של בית החולים. דף לזכרו נפתח באתר האינטרנט של רשת "אורט".

משפחתו של בן שוקדת על הנצחתו לאור דמותו וערכיו.