קורות חיים
בתם הבכורה של אורה וג'קי זריהן. נולדה ביום ד' בניסן תשמ"ט (9.4.1989) בקריית חיים שבפאתי חיפה. אחות ליעל ולנוי.
רעיה לזהר, אימא לעומרי, קצינה מצטיינת, ראש תחום סייבר בממר"ם וזוכת פרס ביטחון ישראל לשנת 2023.
אפרת – "ילדה של נחת" – שמחה, פיקחית, סקרנית, פעלתנית וטובת לב. מגיל צעיר גילתה בגרות, אחריות ותושייה ובלטה כמנהיגה טבעית וכמובילה חברתית. "היא עוד תגיע לגדולות..." ניבאה הגננת, ובני משפחתה אמרו אף הם: "נולדת קצינה." החלה את לימודיה היסודיים בבית הספר "א.ד גורדון" בקריית חיים, והמשיכה אותם בבית הספר "ויצמן" בנהריה, לשם העתיקה המשפחה את מגוריה. את לימודי התיכון עשתה במגמה הטכנולוגית בבית הספר "עמל" נהריה, והרחיבה מקצועות ריאליים – מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים.
רגישותה יוצאת הדופן ויכולתה לחוש אמפתיה והזדהות עם הקושי של האחר היו מסימני ההיכר שלה, ודרבנו אותה לעשייה. כבר בכיתה ב' נהגה להישאר בתום יום הלימודים, על מנת לסייע לתלמידים שהתקשו להעתיק מן הלוח. בהיותה בת ארבע-עשרה, גילתה באתר Ynet את טורו השבועי של רונן פורת, חולה בניוון שרירים (ALS) ששיתף את קוראיו בהתמודדות עם המחלה ותיאר את המגבלות והקשיים ככל שהתקדמה. סיפורו נגע לליבה והיא הצטרפה לפורום שנוצרה בו קהילה פעילה, אשר נפגשה עם חולי ניוון שרירים ותמכה בהם. במשך כשנתיים שמרה על קשר קרוב ואישי עם החברים, חיבקה והקשיבה, והייתה שם בשבילם. חברי הפורום נשבו בקסמה: "את פרח נדיר ומקסים," בירכו אותה כשמלאו לה חמש-עשרה, "יש בך כל כך הרבה איכויות – אהבה, נתינה, חוכמת חיים, רגישות אין-סופית ותשומת לב, שעושים כל מפגש איתך לעדין ומרגש". הם איחלו לה: "שהחיוכים הנצחיים שעל פנייך והשמחה והאושר הפנימי הבוקע מתוכך, יישארו שם לעולם!" אפרת, מצידה, השיבה לברכות וכתבה: "אחד הדברים שלמדתי פה זה שכאשר נותנים, מקבלים! תודה שזרעתם לי את זרעי האהבה ועכשיו הם פורחים ומציפים אותי באהבה..."
אפרת הייתה פטריוטית אמיתית, הרבתה לטייל ברחבי הארץ והכירה היטב את שביליה ואתריה. כילדה, הרבתה לקרוא ספרים: רומנים, מורשת וגבורה, ועוד. כנערה התעניינה באקטואליה, התמצאה בנושאים שעל סדר היום – מביטחון ועד פוליטיקה, גיבשה דעות ברורות וביטאה אותן בבהירות. בתקופת התיכון השתלבה בפעילות של"ח (שדה, לאום, חברה) כמדריכה לבני נוער.
ככל שהתבגרה, התחדדה מודעותה החברתית ונצבעה בגוונים נוספים. היא הנחתה בטקסים, התנדבה במועצת התלמידים והשתתפה ביוזמות אזרחיות. "את דוגמה ומופת לחברי הכיתה," כתבה המחנכת ליאת, "פועלת רבות לשנות את הרע בעולם. תמיד ביוזמה ובחיוך."
בקיץ 2006, כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, הובילה אפרת פעילות נוער למען השבת שלושת החיילים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב שנחטפו ללבנון, וגלעד שליט שנחטף לעזה, וצולמה לכתבת שער במגזין התיכון "נחשול", שסיקרה את הפעילות. תעודות ההצטיינות וההערכה שצברה לאורך השנים העידו על מסירותה חסרת הגבולות, על כושר ביצוע ויכולת התמדה, ורמזו על הבאות. וכך כתבה לה גברת מירי פלג, מנהלת החטיבה העליונה, בסוף כיתה י"ב: "לעונג לי לברך אותך על בחירתך לתלמידה המצטיינת בפעילות חברתית ובפעילות למען הקהילה. השקעתך רבת השנים במועצת התלמידים והמוכנות שלך להירתם למשימות חברתיות ראויים להערכה ולהוקרה. הקדשת מזמנך וממרצך באהבה ובאמונה בחשיבות המעשים. אין לי ספק כי פעילותך החברתית איננה עבורך רק יעד, כי אם דרך חיים..."
בשאיפתה להתגייס לשירות משמעותי בצבא, בחרה במסלול ייעודי-מבצעי לקצונה של חיל התקשוב. כדי להכין את עצמה, הצטרפה לתנועת "אחריי!" והתאמנה במשך חודשים לשיפור הכושר הקרבי והיכולת המנטלית.
בשנת 2008, עם גיוסה לצה"ל, הוצבה בחיל התקשוב והחלה את מסלול הקצונה במחזור "קרשנדו". תקופת המסלול עיצבה והעצימה את אפרת אישית ומקצועית, והחברוּת והאחווה שנרקמו בין עשרים הקצינות לעתיד היו לה עוגן ומשפחה, והמשיכו ללוות אותה בשנים הבאות. כך כתבו לה חברותיה: "את אדם מדהים, ערכי, עוזר לזולת, נכון לכל משימה, והכי חשוב – אוהב! תמיד אפשר לפנות אלייך, תמיד יש לך רעיון איך לעזור ולשפר את הדברים"; "את אינטליגנטית וסבלנית. יש לך גישה בריאה וחיובית לחיים ואת מקרינה את זה"; "קול שקוּל לדבר איתו"; "את משרה כזו אווירה טובה ורגועה, לא בטוחה שאת יודעת עד כמה..."
בתום שלב ההכנה לקצונה, סופחה למחנה יצחק ("נפח") שברמת הגולן. לאחר מכן יצאה להשלמה בבה"ד 1, הוצבה לסיפוח נוסף בחטיבה המרחבית אפרים, ולאחר השלמה חילית החלה את תפקידה הראשון כקצינה באמ"ן (אגף המודיעין) כמפקדת מחלקת שטח בגדוד התקשוב "להב 365". היה זה תפקיד חדש ששילב עבודת מטה עם עבודת שטח, ובמסגרתו נדרשה להוביל את תחום הטמעת מערכות המודיעין בדרג הנפרס, בעוצבת "געש" (אוגדה 36). כל אימת שיצאו לשטח שימשה אפרת כמפקדת הבכירה במתחם, והפגינה יכולת פיקוד, ניהול והובלה מול גורמים בכירים במפקדת האוגדה.
בתפקידה הבא שימשה מפקדת פלגה האחראית על מרבית התקשורת ומרכזי המחשוב באמ"ן. במסגרת זו פיקדה על עשרות חיילים וקידמה פרויקטים מורכבים שכללו שדרוג והקמה של מרכזי מחשוב מודיעיניים בפיקודים. חוות הדעת על תפקודה היו מלאות שבחים: "את פרקטית, החלטית, יודעת להילחם ולעמוד על שלך. את מתעניינת, אוהבת ללמוד דברים חדשים, להסביר וללמד"; "יש לך תכונות מדהימות שמייחדות אותך; את מלאת מוטיבציה, מקצועית, משקיענית ואהובה."
פקודיה סיפרו על מפקדת אהובה ומתחשבת, בעלת שיעור קומה, שנסכה בהם תחושת ביטחון והיוותה מודל לחיקוי. "את מפקדת אדירה," כתבו לה, "תמיד נותנת עצה טובה ונכונה. הלוואי ולכל חייל בצה"ל היה מפקד כמוך שמגלה הבנה, תמיכה ודאגה"; "את לא נרתעת משום משימה, תמיד לוקחת על עצמך כמה שיותר ובכל זאת יודעת לשמור על אנושיות ושפיות"; "למדתי ממך איך לעבוד בצורה הטובה ביותר, לדבוק במשימה, לקחת אחריות. נתת לי דוגמה למופת."
בתום שנתיים באמ"ן חיפשה אפרת אתגר חדש. הוצע לה לשמש קצינת אג"ם (אגף המטה) תקשוב בגדוד קשר בעוצבת "אֱדוֹם" (אוגדה מרחבית 80; "אוגדת השלום") על גבול מצרים, ולמרות המרחק הרב מהבית והשינוי הקיצוני בסביבות העבודה והעיסוק, נענתה בחיוב. היה זה תפקיד מאתגר ואינטנסיבי, שבמסגרתו נטלה חלק מרכזי בפרויקט תשתיות רחב היקף של שדרוג מערכות התקשורת, וזאת על רקע הסלמה בגזרה. גם כאן הוכיחה את עצמה בכל היבט ומישור.
בסיום שנתיים בתפקיד, והיא בת עשרים וארבע, בער באפרת הצורך להתחיל ללמוד. לאור הצטיינותה בתפקידה כקצינת אג"ם, ולמרות גילה הצעיר, אושרה לה תוכנית לימודים מלאים – מסלול השמור לטובים ביותר. בשנת 2013 יצאה לארבע שנות לימודי הנדסת חשמל ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון.
בתקופה זו השקיעה גם בהתפתחותה האישית. הים, שלידו גדלה, שימש לה תמיד מקור לרוגע, חופש ואושר; כעת, כסטודנטית, הגשימה חלום, השלימה הסמכת צלילה, ובשנים הבאות יצאה למסעות צלילה במקומות קסומים, וניצלה כל פסק זמן כדי לטייל בארץ ובעולם, לראות ולחוות מדינות ותרבויות.
את לימודי הנדסת החשמל סיימה בהצטיינות, ואף מוקדם מהנדרש.
ביום הולדתה העשרים ושבעה כתבה לה אחותה הצעירה נוי: "אני גאה בך, לא רק בגלל ההישגים בכל תחום, אלא על מי שאת כאדם. את יוזמת וסוחפת אנשים שילכו בדרכך ויתרמו לחברה. את יודעת להרגיע אותי ולהציג לי את התמונה הכוללת מרחוק. הגדוּלה שלך היא שאת יודעת להבליג כשצריך, ולהילחם כשנדרש. האיזון המושלם שיש בין שתי התכונות הללו, הוא זה שמייחד אותך, ובעיניי, מקור ההצלחה..."
במהלך הלימודים הכירה אפרת את זהר שרם. באפריל 2019, אחרי שנתיים וחצי של זוגיות יפה הם נישאו, והקימו את ביתם בחריש. במאי 2021, נולד בנה עומרי ובכך אפרת הגשימה את חלומה להיות אמא. אפרת וזהר טיפלו בו במסירות אין קץ ובאהבה גדולה.
עם חזרתה לצבא קודמה לדרגת רב-סרן ומונתה לראש מדור בּיוּם אויב בחטיבת ההגנה בסייבר, שזה מקרוב הוקמה. בתפקיד זה נדרשה לעצב ולפתח את תחום התרגול בהגנה בסייבר, הובילה תרגילים רבים ששילבו יכולות מחשוב ותקשורת ענפות, בהם תרגילים חוצי זרועות וגם עם צבאות זרים. בתקופה זו למדה להכיר לעומק את עולמות פיתוח הכלים ומיומנויות ההגנה, אתגרים טכנולוגיים וניתוח חולשות במערכות וברשתות שונות.
במקביל לתפקיד זה, התבקשה להוביל תחום נוסף שהתעצב באופן דינמי – מערך ההגנה בסייבר בצה"ל (מערך המס"ה). במסגרת זו הובילה תהליכי מטה רחבים, ריכזה צרכים והגדירה תפוקות, רתמה גורמים שונים ותכללה את היעדים. המדור החדש שהקימה הפך להיות מוביל בתחומו, ובכך זכתה להשפיע על כשירות מערך ההגנה בסייבר בצה"ל. הובלת שני המדורים בעת ובעונה אחת הצריכו מאפרת קשב רב, כישורי תכנון, ניהול ובקרה והביאו לידי ביטוי את שני העולמות שהיו טבועים בה עמוק כל כך – תרומה מבצעית ומנהיגות טכנולוגית פורצת דרך. בתוך כך, השלימה בהצטיינות תואר שני במנהל עסקים בהתמחות טכנולוגית, במכללה למנהל.
בתום שלוש שנים בחטיבת ההגנה בסייבר המשיכה אפרת בכל הכוח לאתגרים הבאים – גיבוש תפיסת אחיזת הדיגיטל בצה"ל, תחום שגם אותו הצליחה להביא למיקוד העשייה. אפרת פיקדה על מדור תוכנית החוזי, הזרמת המדיה המבצעית של צה"ל.
בהמשך מסעה השתלבה ביחידת ממר"ם (מרכז המחשבים ומערכות המידע), חטיבת לוטם (התעצמות טכנולוגית מבצעית באגף התקשוב), בו מונתה לתפקיד ראש תחום ההגנה בסייבר. אפרת ייצגה בגאווה וצניעות את עשייתה ועשיית אנשיה בפרויקט מסווג וחדשני: פיתוח מערכת הגנה ייחודית פורצת דרך ורחבת היקף שנועדה להבטיח לצה"ל בטחון וחופש פעולה במרחב הדיגיטלי, מול איומי סייבר מתקדמים ומתפתחים. על חלקה בפרויקט זה, זכתה ביוני 2023 בפרס ביטחון ישראל שהוענק לה על ידי נשיא המדינה, שר הביטחון והרמטכ"ל.
אפרת חייתה חיים מלאים ומשמעותיים. בכל שלב בחייה הייתה מוקפת חברים, אהובה ומוערכת. שש-עשרה שנות שירותה בצה"ל היו שנים של עשייה, למידה, חזון, והגשמת מטרות מקצועיות. היא העריכה מאוד את האמון שזכתה לו ממפקדיה. הכירה בכוח הטמון במעבר בין מסלולים שונים, והאמינה כי השילוב הייחודי של מגוון תחומי עיסוק, הם שעיצבו אותה כמפקדת בכירה טובה יותר. שלל תעודות ההערכה, ההוקרה וההצטיינות שעיטרו את קירות משרדה, העידו על כך שמימשה את שליחותה.
רב-סרן אפרת שרם זריהן נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ג באלול תשפ"ג (30.8.2023) והיא בת שלושים וארבע. תאונת דרכים מחרידה שאירעה בדרכה מביתה לבסיס, ביום 28 באוגוסט 2023, פצעה אותה אנושות, וגדעה את חייה. אפרת הובאה למנוחות בבית העלמין צור שלום, בחלקה הצבאית של קריית מוצקין. הניחה בעל, ילד, הורים ושתי אחיות.
אפרת הייתה חתומה על כרטיס אדי לתרומת איברים, ובכך העניקה במותה חיים לשבעה אנשים.
כחודש לאחר התאונה הטרגית, שודרה בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11" הכתבה "כיפת ברזל של הסייבר", שחשפה לראשונה טפח קטן מהפרויקט שאפרת נמנתה עם מפתחיו, אשר זיכה אותה בפרס ביטחון ישראל.
ספדה לה אימה: "אפרתי, את זו שקראת לי אימא בפעם הראשונה, את זו שהיית ועודך מקור גאוותנו הגדולה כל השנים, בכל המסגרות. קצרה היריעה מלספר עלייך... כל החיים התמודדת עם אתגרים ויכולת להם. כמה הספקת! כמה הגשמת! אנו שומעים על אצילותך, מקצועיותך, על האנושיות הרבה והייחודית שבך – מפקדת עם נשמה יתרה! עשית הכול בצניעות, בענווה, תוך מחויבות למערכת ולאנשים סביבך. ידעת לטפל בחיילייך כמו אימא טובה, ניהלת אירועים, אנשים ופרויקטים בשקט וביעילות. הגעת לצבא האמריקאי, לדרום קוריאה בתוכנית מכינה לסגני-אלופים. קיבלת הצטיינויות בכל מסגרת ותפקיד. המחויבות שלך למערכת הצבאית הייתה כה גדולה וטוטאלית, שתמיד התייצבת למילוי משימות. כמו בחייך, ייחלת לשלום בין בני אדם, בין עמים. גם בלכתך, תרמת לאחדות, שלום ואהבה בין הבריות. את בליבנו תמיד. נמשיך לקיים את המורשת שלך: טוב לב, נתינה, משפחה ומצוינות בכול. אוהבים אותך ומתגעגעים המון."
דברי ההספד של יעל, אחותה: "אפי שלנו, איך אפשר לדבר עלייך בזמן עבר? כולך חיות בלתי נגמרת. רצית לטרוף את העולם וכך עשית. כל מה שהיית צריכה זה להחליט, והכל קרה ובא לך בקלות, ותמיד עם השפעה על הכלל. כשנכנסת לחדר, נכנס גם אור גדול. הותרת חותם ענק בלב כולם. כבשת כל כך הרבה פסגות. ידעת לשאול את השאלות הנכונות, לקשר בין דברים, כולם התפעלו מחוכמתך המיוחדת. חריפה, חדה, רגישה לכולם, במנהיגות שקטה וחיוך מבויש כשדיברו בשבחך. אחות יקרה שלי, תמיד היית שם ברקע כמו מלאך שומר. תודה לך על כל מה ומי שהיית עבורי, מודל לחיקוי ואישיות גדולה מהחיים."
דברי ההספד של זהר, בעלה: "אפרת, יפה שלי, החברה הכי טובה שלי. היו לנו שבע שנים הכי קסומות שיכולתי לבקש. הן התחילו מהיכרות במכולת שכונתית בפלורנטין, התקדמו למסיבת החתונה הגדולה של חיינו, ולהקמת בית בחריש, עד לקבלת המתנה הכי יקרה ומקסימה שיכולנו לקבל מאלוהים - עומרי.
שמחה ענקית הייתה בחיינו, היו לנו תכניות גדולות, שנגדעו ביום אחד על ידי אדם חסר אחריות. הדפיקה הנוראית בדלת, שאף אחד לא רוצה שתגיע לביתו, הגיעה גם אלינו. מאז השתנו חיי, חיי הורייך, חברייך, אוהבייך ובכלל, כל העולם שבנית השתנה. מאז ה-28 באוגוסט, היום השחור שלא מרפה ממני לרגע...
אפרת, את נוכחת איתי כל בוקר ולילה. מבטיח לך שאשמור על עומרי ואדאג לו, שיהיה לו בית ומשפחה חמה ואוהבת, כפי שאת רוצה. אוהב אותך כל כך אהובתי, לנצח."
אל"מ רחלי דמבינסקי, מפקדת ממר"ם, חברתה הקרובה והמפקדת הישירה, ספדה לה: "אפרת, את מפקדת נדירה, הפועלת מעומק נשמתך. חיית ונשמת את הצבא, פעלת מתוך שליחות וערכיות שניכר כי ינקת מבית הורייך. מי שזכה שתגעי בו, ולו לרגע, לעד יישאר עם זיכרון של אישיות מרשימה ולב ענק. תודה שאפשרת לי להיות חלק משמעותי מהמסע שלך. תודה על אין-ספור זיכרונות, שיחות, לבטים, הישגים משותפים ורגעי סיפוק ואושר, שנחקקו בליבי לעד. נמשיך בנחישות להפיץ את אורך. יהי זכרך ברוך."
משפחתה של אפרת ואוהביה שוקדים על הנצחתה, והחליטו להקים אתר אינטרנט שיאיר את דמותה בכתובת: https://www.my-efrat.com/