קורות חיים
בן סול ויוני. נולד ביום י"ב באלול תשנ"ז (14.9.1997) בירושלים. ילד רביעי להוריו, אח של רעות, אליעד וענבר.
אורן גדל בירושלים. למד בכיתה א' בבית הספר היסודי "בית הכרם", אז המשפחה עברה לשכונת גבעת משואה ומכיתה ב' למד בבית הספר "היובל", והמשיך ללימודי חטיבת ביניים ותיכון בבית הספר המקיף "זיו".
נער בעל אופי נעים ושקט היה, אך עם זאת נחוש, החלטי ותמיד שלם עם החלטותיו. "היה לגמרי מהאנשים המרוצים ממה שיש להם", תיאר אביו. תמים ומסתפק במועט, לא אהב רכוש רב או שלל מותגים ולא הבין מדוע הוא צריך נעליים נוספות או פריט כזה או אחר שדומים לו כבר נמצאים ברשותו די והותר.
אורן היה לגמרי מחובר לדור ה-Y, במובן הקידמה והעידן המודרני שבו הטכנולוגיה והמחשבים שולטים. הוא אהב משחקי מחשב אסטרטגיים, בעיקר את אלה המאתגרים שדורשים מיומנות ומורכבות, והקדיש להם שעות רבות מדי יום.
אורן היה בחור ערכי ונבון, אנושי ואוהב חברה. מתחשב ובעל נתינה לזולת הרבה מעבר למקובל. אהב טבע וידע ליהנות מהחיים. היה מתוכנן בכל מעשיו, מרוכז מאוד ואסרטיבי באופיו. הקפיד בכל עת על התנהגות נעימה, מאופקת ובשליטה. מעולם לא החצין את עצמו ויכולותיו, אלא ראה בהן חלק טבעי ממנו. אדם אהוב על ידי רבים, חבר טוב ונאמן לכל מי שרצה אותו סביבו, כך בבית הספר וכך בהמשך בשירותו בצבא.
"כך היה אורן", כתב אביו, "מילים מדודות, מילים מאופקות, מדי פעם היה צחוק בפניו ומוזיקה באוזניותיו". בכיסו נשא תמיד פנקס קטן שבו נהג לכתוב שירים או לצייר תמונות קטנות שקלט במהלך היום.
בשעות הפנאי, מעבר לעיסוק הנרחב במחשב ובמשחקי מחשב מול מתחרים מכל העולם, נהג לגלוש על גלי הים עם הגלשן הפרטי שלו, שקנה בכספו. לים נסע בחברת בני דודים שלו וחבריו הטובים. הים היה לו למקום אהוב, והגלשן נתן לו המון שמחה, צחוקים וכיף.
ביום 28.3.2016 התגייס לצה"ל. הוא הוצב בחיל התותחנים, בגדוד 402, ולאחר שהוסמך כתותחן עבר קורס מקצועי בחיל הקשר והתקשוב ושירת במקצוע זה בגדוד. חייל מקצועי וחרוץ היה, וזכה להערכת מפקדיו ועמיתיו.
הנתינה הרבה של אורן בלטה במהלך שירותו, ולא נמדדה בכמות החומר אלא בכמות הרגש והחשיבות שראה בערבות ההדדית. "בהיותנו בימי השבעה", כתב אביו, "הגיעו לנחם חברים מכל השכבות ולתומי חשבתי שיישמעו מילים לקוניות כאלה שנשמעות בנחמות של אבלים. אכן שמעתי גם מאלה, אך נשמעו לא מעט סיפורים המציירים את דמותו האופיינית של אורן בעל הנתינה היוצאת דופן".
חבר סיפר שלא פעם עמד אורן בתור בחדר האוכל, קיבל מגש והביא אותו לחייל חולה, ורק אחרי שהחליף עם החולה כמה מילים וחיזק אותו חזר לחדר האוכל ועמד בתור כדי לקחת לעצמו.
חבר אחר סיפר שבתקופת השמירות האינסופיות בבסיס, כשנערכה מסיבת גיבוש היה זה אורן שפנה לחברים שהכינו אוכל ואמר "בואו קודם ניגש לחברים בשמירה ונביא להם משהו, שלא יתבאסו שאכלו שמירות".
לאורן היה חשוב ששירותו הצבאי יהיה כרוך בערבות הדדית, כתב אביו, ביצירת קשרים חברתיים טובים ובלהיות חייל שאפתן, הישגי שמכוון גבוה. ואכן אחרי פחות משנה בצבא עמד לפני יציאה לקורס קצינים.
כתב האב יוני: "ערך האמון והערבות ההדדית היה לו כערך עליון ויסודי. דבר זה אסור לכולנו לשכוח בבואנו להזכיר ולהנציח את אופיו של אורן. בכל שנה ואזכרה של אורן נכרוך לעד את נושא הערבות ההדדית והצורך בקשב לחייל, דבר שהיה לו חשוב כל כך ומחובר לנימי נפשו".
רב-טוראי אורן אהרן לוי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ט בכסלו תשע"ז (28.12.2016). בן תשע-עשרה שנים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.
אורן מונצח באתר "תמיד תותחן" עם כל נופלי חיל התותחנים, ובאתר ההנצחה העירוני בירושלים.
יוני, אביו של אורן, הוא פסָל המפסל בסלע במוזיאון ישראל כחלק מקבוצת פסלים שנקראת "פסָלי החצר", וכן שותף פעיל בחוג פיסול ב"יד לבנים". לאחר נפילתו של אורן הוקם בידי אומני "פסלי החצר" ממוזיאון ישראל פסֶל אבן שנתרם ליד לבנים בירושלים להנצחת כל נופלי העיר, בהם אורן. הפסל שיצרו הוא בדמות טבעת אבן עגולה שמסמלת את מעגל החיים, כולו מחורץ בתבליטים המסמלים את הזרמים שלוקחים כל אחד מאיתנו במסלול חייו, ובאמצע מונחת אבן אדמדמה בוהקת בצורת לב, המסמלת את האהבה הגדולה ליקירים שנפלו. כשהוצג לאב יוני הפסל, שהיה תלוי על מנוף הרמה באמצעות חבל, הוא נפל ונשבר. באורח פלא הפסל נשבר לשני חצאים, ועל כך אמר יוני לחבריו יוצרי הפסל: "ככה זה היה צריך להיות. כפי שמעגל חיי ההורים נשבר כך גם הפסל מייצג את זה באופן מדויק. הפסל צריך להיות שבור לשני חצאים. השאירו את הפסל שיצרתם כך".
הפסל נתרם על ידי קבוצת "פסלי החצר" לבית "יד לבנים" בירושלים, והוצב במקום בעזרת אנשי חיל התותחנים אשר שירתו בגדוד 402 עם אורן.