רנ"ג איתן שחר ז"ל

קורות חיים

איתן נולד ביום כ"ח באב תשכ"ו (14.8.1966) בבית חולים "הקריה" תל אביב.

איתן למד בבית הספר היסודי "יד מרדכי" בבת ים. בכיתה ט' עבר ללמוד ב"כפר הירוק", ומכיתה י' עד י"ב המשיך בבית הספר הצבאי בצריפין.

ב-5.8.1985, בהיותו בן שמונה-עשרה, התגייס איתן לחיל הקשר והאלקטרוניקה. את הטירונות עשה במחנה 80, אחריה עבר קורס מפ"טים (מחסנאים ופקידים טכניים) בבה"ד 7 (בסיס ההדרכה של חיל התקשוב) והוצב בפלוגת חיל קשר צנחנים בבסיס בית ליד.

כאשר סיים את שירותו הסדיר היה לאיתן ברור שהוא רוצה להמשיך את דרכו בצבא. ב-5.8.1988 הוא חתם קבע מתוך תחושת שליחות ונתינה. בהתחלה נשאר בחטיבת הצנחנים כקצ"ק (קצין ציוד קשר), וב-20.10.1991 עבר לתפקיד קצ"ק בחטיבת הנח"ל, אך נשאר בבית ליד.

במשך עשר שנים ליווה איתן את פלחי"ק הנח"ל בפעילות המבצעית של החטיבה בלבנון ובגזרת איו"ש (אזור יהודה ושומרון) באימונים ובלחימה, ואף השתתף במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991-1990 ובמבצע "חומת מגן" בשנת 2002. איתן ביצע את תפקידו בצורה יוצאת דופן ועל כך קיבל הרבה תעודות הערכה על תיפקודו. איתן הפך למוקד ידע וחינך דורות של חיילים שעברו תחת פיקודו.

ב-5.1.2003 הגיע איתן לגדוד "צמרת" 383 - גדוד תקשורת מטכ"ל. בגדוד זה כיהן איתן בתפקיד בכיר כאשר מונה למפקד פלוגת אמ"ת בגדוד. איתן פיקד בתקופת מלחמת המפרץ השנייה ב-2003, מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ומבצע "עופרת יצוקה" ב-2009-2008. כמו כן השתתף בפעילויות מבצעיות רבות.

איתן לא שכח לרגע לדאוג ליחידות הלוחמות, גם בזמן הגעתו לטיפולים בבית החולים תה"ש לרמ-2, ראה שהמקום לוקה בחסר ודאג לכל מחסורם. הוא החליט לקחת יוזמה ולהביא ציוד מהיחידה: מחשבים וטלוויזיה, הגם שהם לא מיחידתו. זאת הייתה גדולתו, לעזור לכולם ולתת פתרון לכל דרישה ולכל שאלה. הוא היה לדמות מרכזית בגדוד, מקור מידע מקצועי למפקד הגדוד ולמפקדי הפלוגות. יותר מכול היה אבא לחייליו, כרה להם אוזן קשבת וידע לעזור ולהיענות לכל צורכיהם. איתן בלט ביכולת הנתינה שלו, בליבו הגדול והרחב ששפע אהבה לכל הסובבים אותו. איתן הקרין חוסן נפשי ושימש דוגמה לחייליו. הוא היה בשבילם חבר, אח ואב ולא רק מפקד. כולם היו שווים בעיניו.

ב-1995 נשא איתן את דוריס לאישה ונולדו להם שלושה ילדים: אור, טוהר ומיתר. הם גרו בראשון לציון.

ב-2005 התגלתה בגופו של איתן מחלת הסרטן והוא נאבק בה כחמש שנים, במהלכן לא פסק מלשרת בגדוד ולתת את כל כולו במסירות אין קץ ליחידה. כשמו כן הוא - איתן וחזק.

ביום העצמאות 2009 זכה איתן לקבל דרגת רנ"ג (רב-נגד) מראש אגף התקשוב.

בינואר 2010 זכה לחגוג את מסיבת בר המצווה של בנו בכורו אור. זה היה האירוע האחרון המשפחתי בו זכה להיות שכולו מאושר וגאה במשפחה אותה הקים עם רעייתו דוריס.

שבוע לאחר בר המצווה מצבו החל להידרדר והוא נכנס לסדרת ניתוחים ואישפוזים. מצבו של שחר הלך והתדרדר הוא עבר שנה מלאת יסורים אך תמיד היה אופטימי עד ליומו האחרון כשרעייתו מלווה אותו לאורך כל הדרך במסירות ודאגה.

בארבעת החודשים האחרונים לחייו עברה משפחתו של איתן לגן יבנה, שם הגשימו את חלומם לבית פרטי עם גינה, אולם איתן לא הספיק ליהנות ממנו. הוא רצה גינה כדי שיוכל לצלות בה בשר על האש, היה זה אחד מתחביביו האהובים.

חודש לפני יום הולדתו הארבעים וארבע עבר עוד ניתוח - אחד מִנִּי רבים - השתחרר מבית החולים ביום הולדתו וחזר הביתה. לאחר ארבעה חודשים קשים שבהם לא יכול היה ללכת, ונאלץ לקבל תוספות של משככי כאבים, נפטר איתן בביתו.



רעייתו ספדה לו: "רק לפני שנה היינו בשיא הפריחה והתחלות חדשות, חגגנו לאור בר מצווה, חתמנו על חוזה דירה, היינו בדרך חדשה והכול נראה כל כך טוב ומושלם, רק שהמחלה הארורה שינתה את התוכניות. היום השם שלך ושל ילדינו מקבלים משמעות חדשה בשבילי. איתן, אור, טוהר, מיתר, שחר. כשהשחר מבציע האור עולה ויום טהור עולה בפתח לצלילי מיתר שעוזרים לי להיות איתנה. מבטיחה להיות איתנה ולגדל את ילדינו לערכים של מסירות אהבה ונתינה כמו שרק אתה ידעת לתת".



בנו אור ספד לו: "אבא אני מאוד מתגעגע אלייך. אני, הבן הבכור שלך למדתי ממך ועליך דברים רבים שבכלל לא ידעתי ולא הכרתי. אבא בשבילי אתה לא מת. אבא אתה וודאי משקיף עליי שם ממרומים ולא מאמין, איך אני שקשה להזיז אותי מהמיטה בסתם יום חול, משכים מוקדם בבוקר כדי ללכת לבית הכנסת ובאותה דבקות מקפיד על כך גם בשעות אחרי הצהריים. אני יודע ובטוח שתמשיך לאהוב ולדאוג לי שם למעלה וכמובן תמשיך לעזור לנו כפי שתמיד עשית. אבא אני לא ניפרד ממך, כי אתה לעולמים בליבי. אוהב אותך, אור, בנך הבכור".



חמתו ספדה לו: "שחר, נשאת לביתנו היקרה דוריס וישר הפכת לבן משפחה והיית לנו כבן. אהבנו אותך ובמקביל גם אתה ידעת לתת את מלוא הכבוד והערכה, היית שם עבורנו לכל בקשה ועזרה, תמיד היית רצוי בבתינו ומשפחתנו. יחד בילנו ימי חול, שבתות וחגים, תמיד ידעת להחמיא על המאכלים וכמובן להנות מכל המטעמים שלא פעם הכנתי במיוחד בשבילך ולפי בקשתך. שחר חתננו היקר, אנו אומרים לך תודה על הזמן שבילינו יחד, אתה לעולם תישאר בליבנו וכל שבוע כהרגלנו במשך 22 שנה, כאשר נגיע לפקוד את חלקת בננו היקר נבוא גם אליך חתננו היקר".



מג"ד 383 סא"ל יאיר תל-צור ספד לו: "שחר אחי ורעי, דרכינו נפגשו לפני 20 שנה בחטיבת הצנחנים הייתי אז לוחם צעיר שבא ללמוד ממך מה זה בכלל קשר ומה זה להיות ק.קשק וכבר אז היית לי מורה מצוין. מאז הצטלבו דרכינו פעמים רבות עד להיותי מפקדך לפני 3 שנים. והנה היום העשירי בטבת אני כאן מספיד אותך ביום בו נאספת עם צדיקים, לבין שורות שורות של מפקדים חיילים וחברים העומדים בצבא שמיים לחיקו של אברהם אבינו. ב-3 שנים אלו גיליתי אותך כשמך איתן "כעץ שתול על פלגי מים", עץ חסון שידע להיות אבא ומפקד לחייליו. היית החוסן המקצועי והשכל הישר בכל אירוע ולכל משימה והשפעת באהבתך הגדולה לחייל ולגדוד ולכל סובבך. הכרתי את משפחתך המדהימה דוריס, אור, טוהר ומיתר וזכיתי שהפכתם להיות בתקופה קשה זו משפחתי. שחר היית לי אבא חבר ובן, אבא שיודע להגיע בשעות הנכונות, לייעץ לתמוך נכון ומוכן לכל דבר גדול ופעוט גם על חשבון משפחתך ואפילו בריאותך. הייתי רואה אותך מגיע אחרי טיפולים קשים מנשוא לעבוד במסירות אל תוך הלילה כדי שדבר לא יפגע ולא יחסר בגדוד - משפחתך השנייה. גם בתקופת האשפוז לא חסכת בעצות, בדרכה מרחוק כי אין דבר שנסתר ממך. בכל פעם שהגעתי אליך הייתי מתחזק מחדש היית מקור כוח לכולנו לכל הגדוד פשוט מושא להערצה. השבוע כשהיינו אצלך בשעותייך האחרונות אפילו אז שאלת אם אנחנו מוכנים לביקורת, אמרת לי אני רוצה לנצח לראות את הילדים מאושרים והכי חשוב לחזור לגדוד והוספת "תהיו חזקים". כזה היית תמיד ותדע שתמיד ממך שאבנו את הכוח. השארת לנו משפחה נפלאה, אשת חיל כפי שאמרת לי ואכן דוריס אשת חיל שהפכה חלק מאיתנו משפחת צמרת וילדיך גיבורים אמיתיים שהיו לך מקור גאווה בחייך ומבטיח לך שיהיו כך גם בעתיד, כי אתה היית להם הסמל והמודל והם בדמותך ודמותה של דוריס. דוריס, אור, טוהר ומיתר, לעולם תישארו חלק ממשפחתי האישית וחלק ממשפחת צמרת, אנו מחבקים אתכם לחיקנו. שחר אחי ורעי, נוח על משכבך עם גיבורים וצדיקים בשלום, אנו נמשיך בפועלך לעולם. יהיה זכרך ברוך. בהצדעה".



רנ"ג איתן שחר נפל בעת מילוי תפקידו ממחלה קשה. הוא נפטר ביום י' בטבת תשע"א (17.12.2010) כשאשתו, בנו וכל חבריו מקיפים את מיטתו.

איתן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

בן ארבעים וארבע היה בנפלו. הותיר אחריו רעיה, ושלושה ילדים.