טוראי פואד כהן ז"ל

קורות חיים

בן ג'ורג'יה ושמואל כהן. נולד בפסח 1938 אחרי מותם של שני ילדים שנולדו אחרי אחותו ואחיו הגדולים ממנו. בהיותו בן ארבע נולד אחיו הצעיר, וכך הגיע מספרם לארבעה, אחות אחת ושלושה אחים.

כשהיה בן עשר מת אביו מות נשיקה בשנתו לפני שמלאו לו חמישים, מותו של האב הותיר את האם עם שני הבנים הצעירים, האחות והאח הבוגרים היו נשואים זה מכבר.

בשנת 1950 בהיותו כבן שתים עשרה שנה עלתה האם עם שני בניה לארץ אחרי תלאות קשים, ילדיה הנשואים עלו זמן קצר לפניהם. עם עלייתם ארצה שוכנה המשפחה בכפר ענא בצריף כמו רבים אחרים, אלא שהחיים הקשים, המחסור והתנאים הקשים שבהם חיו גבו את מחירם.

פואד החל את לימודיו בבית ספר מקצועי אך לא סיים את לימודיו, הוא נאלץ לצאת לעבודה כדי לפרנס את אמו ואחיו הצעיר. הוא התקבל לעבודה במוסך בתל-אביב ושם למד פחחות רכב. בזמנו החופשי הוא רכב על אופניים והתחרה במועדון המקומי.

ב-1956 גוייס לצבא ושובץ בגולני, זמן קצר אחרי סיום הטירונות פרצה מלחמת סיני והוא מצא את עצמו פצוע ומאושפז ברמב"ם בחיפה. אמו נסעה אליו בדבקות שלוש פעמים בשבוע עד שמצבו השתפר, לבקשתה הוא הועבר לבי"ח תל-השומר להמשך הטיפול בו. הוא היה מגובס בכל גופו תעשה חודשים.

לאחר שהוסר ממנו הגבס הועבר למחלקת שקום שם שהה כשישה חודשים. לאחר השקום הממושך נותר פואד עם רגל ימין קצרה בשלושה סנטימטרים ופלטינה בירך השמאלית, בעקבות הניתוח הוא לקה בטרומבוזה ברגל שמאל שהסבה לו ייסורים עד סוף ימיו.

בשלהי 1959 הכיר את אסתר מיכאל - לימים אתי, בת יהוד, וביולי 1962 שנה וחצי לאחר מות אמו ממחלה קשה נשא אותה לאישה.

באוגוסט 1963 נולד בנם שמואל שנקרא על שם הסבא. באוגוסט 1966 נולדה הבת יפעת שנקראה על שם הסבתא (ג'ורג'יה-יפה). הלידה של הבת הייתה מלווה קשיים שבעקבותם לקתה הילדה בשתוק מוחין. הקשר בין האב לבתו היה אמיץ ואוהב משני הכיוונים - הוא אהב אותה אהבת נפש והיא העריצה אותו ואהבה אותו בכל ליבה. בינואר 1972 בהיות יפעת בת תשע נולד הבן הצעיר נועם, בין הבנים ובין פואד הייתה אהבה רבה וקשר טוב.

בעשירי לפברואר 1984 נפטר פואד בבית החולים הדסה הר-הצופים בירושלים, עיר מגוריו בשלושת השנים האחרונות, מסיבוך שנבע מהפציעה ממנה סבל כל חייו מאז ועד יום מותו. הוא הובא לקבורה בבית העלמין ביהוד לבקשת המשפחה.

יהי זכרו ברוך.