קורות חיים
לפני 23 שנים קיבלנו מתנה יקרה ונדירה, קראו לה גדי. גדי בננו היחיד נולד לאחר מאמצים וטיפולים רבים, 8 שנים לאחר נישואינו, אבל! מתנה זו נגזלה מאיתנו, באחת, ברצח הנתעב של המחבל הערבי באוטובוס קו 18 בירושלים ביום ראשון 25.2.96.
עם לידתו נכנס אור הביתה. הוא היה תינוק גדול, משקלו היה למעלה מ-4 ק"ג. לא היו קשיים בגידולו ונעים היה להחזירו ב"ברית המצילה". נוח היה להאכילו ולהשקותו. עוד מילדות היה בעל מזג נוח ונעים וחייך לכל אחד.
בגן הילדים בילה בנעימים ולא היה מפונק למרות היותו בן-יחיד להוריו. גם המעבר לבית-הספר היה קל. גדי חיכה למאורע זה בקוצר רוח והרגיש "גדול".
גדי למד בחטיבה היסודית של ביה"ס "מצדה" ומשם עבר לחטיבת הביניים ולתיכון של ביה"ס "דנמרק" במגמת אלקטרוניקה-מחשבים. לאחר סיום התיכון ולפני שהתגייס לצה"ל למד גם בכיתה י"ג לתואר טכנאי.
במשך כל שנותיו בתיכון וגם בזמן שירותו בצה"ל עסק במחשב בבית, ב"בייבי" שלו. כל הזמן שכלל את אפשרויות השימוש בו. מוריו ציינו את כשרונו המיוחד במחשבים. גדי היקר הציע את עזרתו בכל עת. הוא לא מש ממיטתי כשעברתי ניתוח ותמיד שאל "אמא את מרגישה בסדר, אוכל לנצל את החופשה הרגילה שלי לשבת על ידך, העיקר שתבריאי ותרגישי טוב". היכן הוא עכשיו, ילדי היקר! כשאני חשה ברע הוא איננו ואינו שואל אותי, "אממא את מרגישה טוב? אמא אני אעשה הכל עבורך".
בבוקר הרצחו לא לוויתי אותו כהרגלי לדלת הכניסה לדירתנו ולא אמרתי "שיהיה לך יום טוב ולהתראות" והוא גם לא ענה לי, כמה שאפשר, דווקא ביום זה לא נפרדתי ממנו.
בכל בוקר הקדים קום כדי להגיע בזמן להסעה המאורגנת שתביא אותו לבסיסו. בשבוע האחרון לפני הרצחו ע"י המחבל - הרוצח הערבי, הקדים לקום בשעות יותר מוקדמות מהרגיל ונסע באוטובוס 18 שנסע בשעה מוקדמת יותר ואז תפס אותו המרצח הערבי, יחד עם רבים אחרים. גדי שלנו עמד להשתחרר מצה"ל - סיום השירות, שבועיים לאחר הרצחו, את החופש הגדול השיג במותו.
יהי זכרו ברוך!