טוראי גדעון נקריץ ז"ל

קורות חיים

בן יהודה ופרומה. נולד ב- 21.2.1928 בחיפה. בעודו תלמיד בית-הספר העממי בקרית חיים היה עוזר לספרן בספרית הקריה, ובהמשך קבל תפקיד אחראי.

בן שש עשרה וחצי סיים את בית-הספר התיכון, והחל לעבוד במפעלי ההנדסה במפרץ חיפה, כחשמלאי בתקון אוניות, בו זמנית המשיך ללמוד בערב, בקורס דו-שנתי לחשמלאות שע"י הטכניון. היה חניך תנועת "גורדוניה". הצטרף למשמרת הצעירה של מפלגת פועלי א"י, ונשלח ללמוד בקורס הראשון בבי"ס לפעילי ההסתדרות בת"א. את הידיעות הרבות שרכש בקורס הפיץ בין חבריו. היה חבר ב"הגנה". בימי המאבק, בשעת גרוש המעפילים מחופי הארץ, נפצע ע"י הבריטים, כשלקח חלק פעיל בהפגנות ובהתנגדות למזימותיהם. היה אחראי על הסדרים החשמליים בתחנת הקשר בקרית-חיים, ערב ערב אחרי יום עבודה. בדק וניסה לשכלל את המכשירים בתחנה. את המסירות לתפקיד רכש בבית ההורים. האב כמתנדב בחי"ם (חיל משמר) אף כי עבד ברכבת בשרות הבריטים, והאם כמדריכה בש"ר (שרות רפואי). ב- 25.12.1947 התגייס לצה"ל, לאחד מגדודי "כרמלי", תחילה שירת במצובה ואח"כ בכפר-מסריק. סיים קורס אלחוטאים כחניך מצטיין, עם המלצה לקורס סמלי וקציני קשר. היה אחראי לתחנת הקשר בשבי ציון ואף השתתף בפעולות תגמול ולווי שיירות בגליל המערבי. כתב הביתה מכתבים מרגיעים והשתדל להבליט כל דבר העשוי לעודד ולחזק את בני המשפחה. באחד ממכתביו תאר לוויה צבאית והדגיש את הרושם העז שעשתה עליו התנהגותם האמיצה והכבושה של הורי החלל. במכתבו האחרון כתב (יומיים לפני נופלו) שהגיע בדרך הים בגלל המצור: "אין לנו חוסר בכלום. תנאי האוכל טובים מהרגיל. דרך הים הגיע משלוח של כובעים, ביניהם קבלתי כובע שאת חיהל'ה, סרגת ומאוד שמחתי. אני מבקש מכם להתעודד ולא לדאוג, אל יאוש, על אף המצב המיוחד אין הדבר מורגש אצלנו במיוחד".

נפל בשיירת יחיעם ב-27.3.1948 כקשרו של מפקד השיירה.

הובא למנוחת עולם בנהריה ביום י"ח באדר ב' 29.3.48 לאחר נפילתו החליפה המשפחה את שמה ל- גדעוני.