קורות חיים
בן ורדית ומרק מרדכי. נולד ביום ז' בניסן תש"ם (24.3.1980) בעפולה. אח לאוסנת. אבישי גדל והתחנך בנצרת עלית. את ברית המילה עבר בערב פסח, והרב המוהל אמר שזוהי ברכה כפולה וסגולה לחיים ארוכים... אמו, שייחלה לבן אשר יישא את שמו של אביה, העניקה לתינוק את השם אבישי, שם מיוחד ובעל משמעות. במהלך השנים זכה אבישי בשמות חיבה כמו "אביש", "אבשוש" ו"ויש".
אבישי, בעל הפנים הטובות, העיניים הכחולות והממזריות, תלתלי הזהב והחיוך שובה הלב היה ילד רגוע, ערני, קשוב וסקרן. הוא רצה לגעת בכול ולדעת הכול מכול, ובעיקר התעניין בסוגיה "מאיפה צומחות הרגליים". בהיותו הבן הבכור, גילה מגיל צעיר אחריות רבה כלפי אחותו אוסנת, וההורים ידעו ש"יש על מי לסמוך".
בן חמש החל אבישי לשחות, ועם השנים הפכה הבריכה למקום אימון יום-יומי ולאהבה גדולה. הוא היה חבר בנבחרת השחייה של "הפועל" נצרת עילית והשתתף בתחרויות שחייה בסגנון פרפר וחתירה. ואולם, כשהיה בן חמש-עשרה, התברר כי האימונים הרבים והאינטנסיביים גרמו לנזקים בברכיו ואבישי נאלץ, בכאב גדול, לוותר על ענף ספורט זה.
תחביב נוסף שפיתח אבישי בשנות ילדותו היה נגינה באורגן. הוא הפגין כישרון רב, אך חוסר התמדה הביא לסיומו של "הרומן" לאחר שנתיים.
אבישי למד בנצרת עילית בבית הספר היסודי "גלעד", והמשיך לחטיבת הביניים והתיכון בבית הספר על שם משה שרת. כבר בכיתה א' התגלה כתלמיד מוכשר בעל אינטליגנציה גבוהה שהיטיב להתבטא הן בכתב והן בעל פה. עם זאת, נהג להשקיע רק בנושאים המעניינים אותו - ואת האחרים זנח.
את הקריאה קלט אבישי מהר, ובד בבד, גילה את נפלאותיה של הספרייה על כל ספריה. אבישי היה "תולעת ספרים" של ממש. בתחילה קרא מכל הבא ליד ותמיד נראה כשספר בידו; לעתים קרא במקביל כמה ספרים אשר היו פזורים ברחבי הבית. הוא היה מבלה שעות בספרייה וחוזר עמוס בספרים, עד כי הספרנים דאגו שמא ייגמרו לו הספרים... גם אחרי כיבוי האורות היה גונב עוד כמה רגעים של קריאה מתחת לשמיכה, עם פנס - עד שהיה נתפס.
כשהתבגר, התמקד בעיקר בספרי מדע בדיוני, ולאחר שקרא את כולם יותר מפעם אחת, התחיל לקרוא אותם באנגלית; לטענתו, עשו המתרגמים עוול ליוצרים במלאכת התרגום והוא ביכר לבחון את היצירות בשפת המקור. את הנוסעים לחו"ל דאג לצייד ברשימת ספרים מבוקשת - ספרים שקשה היה - ולעתים בלתי אפשרי - להשיג בארץ. מדפי הספרים המלאים שנותרו בחדרו הם ההוכחה הניצחת לכך שבקשתו התמלאה ברצון ושמחה. לימים, גם בחדרו שבבסיס, נמצא לספריו מקום של כבוד.
לצד הספרים אהב אבישי גם סרטים מצוירים שהיו מצליחים להצחיק אותו עד דמעות, בכל גיל. ככלל, היה צחוקו חלק בלתי נפרד ממנו. לסרטי המדע הבדיוני היה מכור לחלוטין, ולא החמיץ ולו פרק אחד בסדרות "מסע בין כוכבים" ו"בבילון 5". בתקופת שירותו דרש ממשפחתו להקליט לו את הפרקים ששודרו וכשהיה חוזר הביתה, היה מתיישב מיד לצפות בהם. את הקלטות שמר באדיקות עד יומו האחרון.
ואולם, מעל הכול, הייתה אהבתו הגדולה של אבישי המחשב. בתחום זה התגלה בגאוניותו משחר נעוריו והפגין ידע בלתי נתפס בכל הקשור במחשבים, כאילו הוא והמחשב אחד הם! הוא ידע לתפעל, לתקן, לחבר ולהבין את כל רזיו וצפונותיו של המחשב והשקיע בלמידת ספרים מקצועיים. אבישי יישם את הידע בתיקון כל תקלה, באיתור כל גורם לבעיה ונתן הנחיות לתיקון - אפילו דרך הטלפון, תוך כדי נסיעה. הוא היה הראשון בשכונה שהתחבר לרשת האינטרנט; האינטרנט היווה בעבורו מסע מרתק למחוזות אין קץ, וכל החברים והשכנים היו יושבים לצדו המומים מההתמצאות שגילה ומהאתרים שהגיע אליהם, נדהמים מיכולתו הבלתי נלאית. באופן טבעי, בחר במגמת המחשבים והאלקטרוניקה בבית הספר התיכון ותחזק את מערכת התקשוב בבית הספר. את לימודיו בתחום המחשב סיים בהצטיינות.
בתקופת התיכון תרם אבישי בשני תחומים חשובים: הוא התנדב ל"משמר האזרחי" וכן תרם מזמנו ומיכולתו בהכנסת המחשוב לספריית בית הספר. בהמשך, עשה לילות כימים בהטמעת האינטרנט ככלי לימודי.
מידת הנתינה ויכולת ההקשבה לזולת היו חלק נכבד בלתי נפרד מאישיותו של אבישי. אבישי אהב לעזור, ואם היה חבר בצרה או זקוק לעזרה, היה מתייצב - גם בשעות הקטנות של הלילה - בלי לשאול שאלות ובלי להסס, מתגייס לסייע בכל עניין ודבר.
עם גיוסו לצה"ל, בסוף חודש אוקטובר 1998, יועד אבישי לחיל הקשר (כיום: חיל התקשוב). מיד לאחר הטירונות יצא לקורס טכנאי במ"ק (בית מלאכה קשר) שהתקיים בבית הספר הטכני של חיל האוויר. לאחר סיום הקורס שובץ בבסיס "בירנית" באוגדה 91 והיה לחייל בגדוד הקשר "נופים" העוסק בפעילויות התומכות ביחידות הלוחמות. פעמים רבות הצטרף לכח של אחת היחידות המובחרות שנכנסו לעומק השטח בלבנון לפעילות מיוחדת ומסווגת. בגדודו נחשב ל"מלך הקומבינה", לזה שתמיד מצליח להשיג את הציוד החסר, לו ולחברים, וזכה בכינויים הנוספים - "מגייוור" ו"אבישי הקרבי".
בשנת 2000, הכיר את חברתו מור ליברמן. השניים קבעו את מועד חתונתם בתאריך 21.9.2004.
בסתיו 2001 החל אבישי את שירותו בצבא הקבע. העתיד נראה מבטיח וסוכם עמו כי יוכל בעתיד לצאת ללימודי הנדסת אלקטרוניקה. אבישי נפל ביום ב' באב תשס"ד (20.7.2004) בפעילות מבצעית במוצב "נורית", בגזרה המערבית שבגבול הצפון, סמוך ליישוב זרעית. אש צלפים מדויקת שירו מחבלי החיזבאללה פגעה באבישי ובחייל נוסף, סמל איתי אילוז, אשר ניצבו על גג המוצב ועסקו בתיקון האנטנה של המתקן. השניים אשר היו חשופים, נהרגו במקום.
בן עשרים וארבע היה אבישי בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנצרת עילית כשאלפי קרובי משפחה, חברים ומכרים מלווים אותו בדרכו האחרונה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
הספידה אותו אמו: "ילד יקר שלי, שנלקחת כהרף עין, השארת זיכרונות יפים. ילד מתוק שלי, אנשים נחמדים מקיפים אותנו ביומיים האחרונים, משבחים אותך ומספרים על נפלאותיך. חייך נגדעו כאשר רצית לתקן את העולם. אוהבת אותך".
במסגרת הפרויקט "נפגשים בשביל ישראל" של עמותת "אב"י", המדרשה באורנים ו"צו פיוס", נערך ביום 16.4.2006 מסע באזור ציפורי שקטע ממנו הוקדש לזכרו של אבישי.