קורות חיים
שמואל, בן בתיה ורפאל, נולד ביום י"ז בחשון תש"ג (28.10.1942), בכפר בלום, למד בבית-הספר היסודי בכפר בלום והשלים את לימודיו התיכוניים בבית החינוך המשותף של עמק החולה. ספרה עליו מורתו רבקה: "את מולי אני רואה לפני כילד בעל עינים פקוחות ופקחיות. היה לו שיקול דעת שלא לפי גילו וסמכות טבעית בין חבריו. מבוגר היה שלא לפי שנותיו, בעל עמדה בולטת בחברה ובכיתה. תלמיד מצוין היה ומבריק במיוחד בכשרונותיו המתמטיים. לימודיו באו לו בקלות, ואף מצא לו זמן רב לטייל, לעסוק בספורט (בכדורסל בעיקר) ולשחק עם חבריו. הוא נועד לגדולות - דבר זה היה ברור מקטנותו. ידענו שכל שטח שיבחר בו - הוא מסוגל להגיע בו רחוק. ואכן, חייו הקצרים הוכיחו שלא טעינו". סיפר עליו חברו יצחק: "מולי דיבר מעט, חשב בצורה נקייה וחדה. הוא היה גורם מרכזי בחברה, איש מצפון - אבל בלי הצהרות, דמות אבהית לכל אלה שסבבו אותו - מעין עוגן בסערות החברתיות שסביבו. כלפי חוץ היה מולי איש השכל החריף, ובפנים - רגיש ואוהב".
שמואל גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1962 והוצב לחיל הקשר. במסגרת שירותו עבר קורס אלחוטנים, קורס קציני קשר בסיסי וקורס קצינים בסיסי. בראשית מאי 1965 סיים את שירות החובה ויצא לחיים האזרחיים. הוא נשא לאישה את דליה ולזוג נולדו שלושה ילדים: עדי, יריב ועמית. מיד לאחר שחרורו החל ללמוד בטכניון בחיפה, בפקולטה להנדסת חשמל, וסיים את לימודיו בהצטיינות. הוא חזר למשק והחל לעבוד בו במפעל לייצור לוחות חשמל. המפעל עמד אז בראשית דרכו, ואותו זמן התעוררה השאלה אם כדאי להמשיך ולהשקיע בו. מרגע שמולי החל לעבוד בו, קיבל המפעל תנופה עצומה והפך להיות בין הטובים בארץ בשטח זה. על עבודתו מספר חבר המשק משה: "מולי היה לא רק מהנדס בחסד עליון בשטח החשמל והאלקטרוניקה - אלא התמצא היטב בכל שטחי המפעל, לרבות העבודה במתכת. אני הערכתי אותו כגאון. הוא היה תופעה בלתי רגילה אצלנו במשק". יותר מכל אהב מולי את משפחתו ואת ילדיו, שהקדיש להם שעות ארוכות של שיחות, משחקים ולימודים. על מולי האדם מספרים ידידיו: "האנשים שבאו במגע קרוב עם מולי ידעו כי הם בקרבת אדם מיוחד - לא רק צעיר חכם ומבריק, אלא גם אישיות מיוחדת במינה, שלא ניתן לתארה בהכללות מקובלות. אישיות מסובכת ומורכבת, אדם בעל קווי אופי הסותרים זה את זה, אדם עניו וצנוע, אבל בעל השפעה חזקה על כל מי שבא במגע אתו. מולי לא היה חברותי במיוחד, במובן השגרתי והמקובל. לא בשבילו היה הבילוי הקל. הוא לא הרגיש בנוח במסיבות ושנא את גינוני הטכס המקובלים בחברה. למרות זאת היה בהחלט איש חברה, אדם שתחום התעניינותו חרג הרבה מעבר לשטח המקצועי שבו התמחה. מולי התעניין והתמצא בכל בעיות החברה במשק וחיפש בעקביות את הצדק ואת היושר. בהיותו חריף מוח, חדר תמיד דרך הסבך המילולי והגיע לתמצית הנושא ולדיון קצר וקולע". במלחמת יום-הכיפורים שירת שמואל כקצין קשר ברמת הגולן. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), כשעסק בהתקנת מערכות קשר בהיותו קצין משמרת, נפגע בהפגזה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבכפר בלום. השאיר אחריו אישה, בת ושני בנים, הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מולי היה קצין אמיץ לב ונאמן, קר מזג, בעל תפיסה מצויינת, אהוב על חבריו ועל מפקדיו." כפר בלום הוציא לזכרו חוברת ובה דברי חברים על דמותו.