סמל יוסף שוארצנברג ז"ל

קורות חיים

בנם של שרה ומאיר, שעלו ארצה מפולניה בשנות השלושים והתיישבו בהרצליה. האב עבד בחקלאות. ימי ילדותו עברו על יוסף מתוך דוחק רב, והמשפחה התפרנסה מתנובתה של גינה קטנה של הבית שבו גרו. לכן נאלץ לצאת לחפש תעסוקה כלשהי אחרי יום לימודיו בבית-הספר היסודי "ברנר". הוא רצה לבוא לעזרת הוריו, ורצון זה לא נתן לו מנוח עד יומו האחרון. מתנתו האחרונה להוריו היתה רהיטי הפאר שנשארו אחריו בביתם.

צעיר שקט היה, שהרבה בפעילות ספורטיבית ובעיקר בשחייה ובכדורגל. עם זאת, עסק גם בתחביב שהיה לו למקצוע - האלקטרוניקה, את המקצוע הטכני למד בבית הספר התיכון המקצועי "מכס פיין". את השלב הבא בחייו תיכנן יוסף לעשות בטכניון העברי בחיפה אבל זאת רק אחרי שישלים את שירותו הסדיר בצבא.

אפשרויות שונות עמדו בפניו כשהתגייס לצה"ל, אך הוא בחר להתנדב לצנחנים מפני שלא נסוג מכל אתגר קשה. כך התגייס אפוא באוגוסט 1963 ושירת כטכנאי קשר ביחידת הצנחנים.

כשהשתחרר מהשירות הצבאי הציב לפניו מטרה כפולה - לעזור להוריו בפרנסתם ולחסוך די לקראת לימודיו בעתיד בטכניון. מזמן לזמן היה נקרא למילואים, וכך גם ב"תקופת ההמתנה" לפני מלחמת ששת הימים. נפצע בירושלים ביום השלישי לקרבות בפתח מוזיאון רוקפלר, כשעסק בתיקון מכשיר קשר. גם לאחר פציעתו התנהג למופת.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

בספר מאריות גברו של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שבו השתתף. הניח אחריו הורים ואחות (יהודית).