קורות חיים
בנם בכורם של שולמית ויצחק (צינצולקר). נולד ביום י"א בתמוז תשכ"ט (27.6.1969) בבאר שבע. את ראשית שנות ילדותו בילה בבאר שבע. בהיותו בן שש עברה משפחתו להתגורר באילת ובעיר זו למד ליאור בבית- הספר היסודי 'עציון גבר' ובחטיבת-הביניים. בתחרויות קפיצה לגובה זכה ליאור במקום הראשון וקיבל תעודה על כך. בגיל ארבע-עשרה חזר לבאר שבע והשלים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון מקצועי "עמל" במגמת אלקטרוניקה. לליאור היו "ידי זהב". עוד בהיותו צעיר לימים פירק את הרשמקול של אביו ולאחר שתהה על קנקנו הרכיבו בחזרה בצורה מושלמת. הוא הרכיב דגמי מטוסים וצבע אותם, עבד בגינה שליד הבית, הרבה לקרוא ספרי מדע בדיוני והאזין למוסיקה הודית. כבן בכור (אחריו נולדו שלוש אחיות ואח), דאג לצעירים ממנו והרעיף עליהם חום ואהבה. הוא התייחס בכבוד להוריו, עזר להם ככל יכולתו ושעות רבות בילה בחיק המשפחה. בעת הטיולים הרבים שערכה המשפחה היה ליאור הממונה על הכנת האוכל וכפי שאמרו עליו: "ליאור שאהב אוכל טעים / בילה לא מעט בין הסירים / בישל וטיגן מבלי להסס / והיה מומחה בהכנה על האש".
בבתי-הספר שלמד בהם היה ליאור אהוב על מוריו וחבריו לספסל הלימודים. בספר המחזור לסיום כיתה ו' כתבו חבריו: "להיות חבר של ליאור זה כבר הישג מאוד גדול". מורתו למתימטיקה כתבה עליו: "אומרים שה' לוקח רק את הטובים ואין ספק בעניין כי ליאור היה בחור לתפארת בכל מובן ומובן. בחור שקט ומנומס עד בלי די, גבה קומה ויפה תואר". ואילו המחנכת שלו בכיתה י"ב ציינה: "ליאור, היית איש עקרונות, עמדת על שלך בתוקף מחד ובנימוס מאידך. לא ניתן היה 'למרוח' אותך בתשובות כדי לצאת ידי-חובה. דרשת ועמדת בתוקף לקבל הסברים הגיוניים לשאלותיך ולתביעותיך. כמורה - לעתים זה הקשה את חיי אך ידעתי כאדם להעריצך ולא אחת רציתי שיהיו לי יותר תלמידים כמוך. הצטיינת בלימודים ובמיוחד אהבת את תחום האלקטרוניקה. אך גם על תרומתך בתחום של"ח לא ויתרת. היית מ"כ אשר רבים מחניכיך חיקו את דרכיך כי שימשת דוגמה בהתנהגותך ובנועם הליכותיך". ליאור אף נטל חלק ב"חידון הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה" ומיוזמתו למד והתעמק בעלילות הלוחמים היהודיים ביערות, בגיטאות, בעיירות, במרידות בתוך מחנות ההשמדה, במחתרות בארצות אירופה השונות ובצפון אפריקה ומיליון וחצי החיילים שלחמו בנאצים בצבאות בעלות-הברית.
יעקב ליאור התגייס לצה"ל במאי 1988 והוצב לחיל-הקשר. בחיל זה עבר קורס מ"כים וקורסים מקצועיים שונים והגיע לדרגת סמל-ראשון. בתפקידו האחרון שימש כטכנאי קשר במפקדת אוגדה. לקראת תום שירות החובה שוכנע על-ידי מפקדיו להצטרף לצבא הקבע, והם עשו מאמצים גדולים, למרות הקיצוצים בכוח- אדם בצה"ל באותם הימים, כדי להשיג תקן מתאים עבורו. בחודש נובמבר 1990 הוענק ליעקב תואר טכנאי מוסמך מטעם משרד החינוך והתרבות ובחודש פברואר 1991 קיבל תעודת מקצוע כאלקטרונאי מטעם משרד העבודה והרווחה.
בחודש מאי 1991 הצטרף לשורות צבא הקבע, אך חודשים לאחר-מכן, ביום ז' באב תשנ"א (17.7.1991) נפל סמל-ראשון יעקב ליאור בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.
במכתב התנחומים למשפחה האבלה כתב מפקדו: "יעקב, אשר שימש כראש צוות טכני ביחידתנו, עשה מלאכתו מעל ומעבר לדרישות וזכה להערכה רבה מצד מפקדיו וחייליו. יעקב היה צנוע ושקט, חייל וחבר למופת, אשר מעשיו ודרך עבודתו שימשו וישמשו אור ודרך עבודה לטכנאים אשר עבדו במחיצתו".
בבית -הכנסת "אברהם אבינו" בבאר שבע הותקן לוח הנצחה לזכרו. משפחתו הוציאה לאור חוברת זיכרון ובה תולדות חייו ודברי ידידים , בני משפחה, מפקדיו ופקודיו עליו ולזיכרו.