רות נולדה ב-1930 באוסטרליה למרים ויצחק מוריץ. יצחק, יליד רוסיה (1902) עלה ארצה ב-1905 עם הוריו. אחר שלא הסתדרו בארץ ירדו ב-1907 לאוסטרליה. ב-1928 פגש שמה בחורה ארץ ישראלית - את מרים שבאה לביקור (טיול) עם קבוצת חברות מתל אביב. יצחק ומרים התאהבו והתחתנו. נולדו להם 2 ילדים: רות ב-1930 ושמואל (סמי) ב-1932. ב-1935 עלו ארצה ופה נולד להם הילד השלישי - יגאל בתל אביב. רות תלמידה מצטיינת בגמנסיה "שלווה" פעילה בתנועת הנוער "הצופים". בשנת 1945 רות הצטרפה ל"אצ"ל" בו שוב היתה מאוד פעילה. על פי לחץ של ה"הגנה" לפי מדיניות של בן גוריון. הנהלת בית הספר סילקה אותה מהגימנסיה. היא הגבירה את פעילותה ב"אצ"ל". עברה קורס לסגנים ונתמנתה כמפקדת בשורת ה"אצ"ל". עם פרוץ מלחמת העצמאות (1948) השתתפה עם חניכותיה בכל מיני תפקידי שמירה על העמדות שהאצ"ל כבש, ועזרה ראשונה לפצועי המערכה. בכיבוש יפו - בפסח 1948 טיפלה במסירות במילוי תיפקוד של עזרה ראשונה. החבר שלה, אברהם כנעני, עימו עמדה להתחתן (גם מפקד באצ"ל), נפל במערכה זו של כיבוש יפו. הועברה ליהודיה שנכבשה ע"י האצ"ל. כאשר כוחות הלגיון הערבי תקפו עם כוחות חזקים של שיריון וחיל רגלים, האצ"ל נתן הוראה לסגת מהעמדות שנכבשו. גם רות התכוננה לסגת עם הרכב האחרון שהאצ"ל העמיד לנסיגה. אבל ברגע האחרון נשמעה קריאה ממרים אהרוני שנשארה בעמדת התצפית בפסגת המסגד, היא החליטה לחלץ את מרים בכל מחיר, עלתה בריצה על המדרגות העולות לעמדת התצפתנות בפסגת המסגד. הערבים רדפו אחריה וכדי לא ליפול בידיהם, שתיהן קפצו מצריח המסגד. לא היה ידוע בדיוק מה קרה להן. היתה תקווה שאולי נפלו בשבי הלגיון. רק כעבור 4 שנים נתגלו עצמותיהן בתוך קבר אחים עם שלושה שלדים של לוחמים. עצמותיהם נאספו ונקברו בקבר אחים בקרית שאול ב-6.5.1952 (י"א באייר תשי"ב).
בכפר "משגב דב" (ע"ש עולה הגרדום דב גרונר הי"ד) - נבנה (ב-1953) גן ילדים - "גן רות" ע"ש החיילת רות מוריץ מול בית הוריה - שהיו חברים וגרו בכפר. בחצר "גן רות" ניטעו 7 עצים לזכרם של 7 חיילי אצ"ל ובראשם המפקד אברהם כנעני - החבר של רות, שנפלו בכיבוש יפו בפסח 1948.
ב-11.8.66 (כ"ה באב תשכ"ו) נחנך בית התרבות החדש של הכפר.