פרץ נולד ביום ד' י"ז במרחשון שנת ה'תר"צ, בתל-אביב, להוריו דן (פישל) ופרידא. בן יחיד היה להורים עובדים, שובב וחמוד כאחד.
בלימודיו לא הצטיין פרץ, מפני שובבותו, אולם ילד חביב וטוב לב היה, ועל כן אהבוהו הוריו, מוריו וחבריו.
בן עשר שנים נכנס לתנועת הנוער של "השומר הצעיר". עולם החניכים הצעירים היה מלא ספורט וצופיות - ופרץ הצטיין בזריזותו ובתפיסתו המהירה. השתתף בכל טיול, מסע ומחנה. דומה, כי אי אפשר היה כלל להקים מחנה בלי פרץ.
בתנועת "השומר הצעיר" היכרתיו אף אני. שנינו נהנינו מאד מן הטיולים והמחנות והמסיבות, ונדמה היה לנו כי אין טוב מהחיים בחברה עליזה ונלהבת. אף כי היינו נפגשים ומתראים לבדנו, לא ויתרנו על שום פעולה עם חברינו. יחד אתם חלמנו על התיישבות קיבוצית ועל עתיד מזהיר וטוב.
אולם פרץ נקלע בין המטרה שחונך אליה ובין נטיית נפשו אל המכונה. כשסיים את לימודי בית הספר העממי ברמתיים, נכנס כמתלמד לעבודה במוסך. הוא נהנה מהעבודה הזאת, ואף חלם על מכונה לעצמו - על אופנוע. שנים אחדות עבד במוסך במסירות, והצטיין בעבודה.
אחר יום עבודה מפרך היה מדריך ילדים, שובבים לא פחות ממנו. יחד השתובבו אבל גם למדו יחד, מתוך שמחה ורוח טובה.
כאשר היה פרץ בן שש עשרה, החליט כי עליו להגשים את המטרות שהתחנך להן - התיישבות חלוצית וסוציאליסטית. הוא הצטרף לקבוצת הכשרה - אבל החברה שם לא התאימה לו, ואחר זמן חזר לביתו ולעבודה במוסך. שוב פנה גם להדרכה בתנועת הנוער, והוסיף לקוות כי יצא להגשמה. יחד עבדנו אז בהדרכה, ויחד חלמנו.
יום אחד הופיע - והנה אני רואה כי נתגשם חלומו הפעוט: הוא רכב על אופנוע, מעשה ידיו, שצירף והרכיב מחלקים שונים שהשיג.
והנה נקרא אל הדגל. בכל עת חופשה היה בא ועוזר לי בעבודתי בתנועה. עד מהרה עבר קורס לאלחוט, וכקשר היה נע על המכונה החביבה עליו - האופנוע. בקרבות אחדים השתתף ויצא בשלום, אבל רצה הגורל כי חייו יקופדו בידי האופנוע חביבו. ביום ז' ב' אב ה'תש"ח, טרם מלאו לפרץ 19 שנה, בגד בו האופנוע והוא נהרג. כאשר הודיעו לי את הבשורה המרה, צחקתי ולא האמנתי בשום אופן: הרי רק בערב שלפני כן נפגשנו, והוא פרש את תכניתו לעתידו.
אבל אמת היתה בפי המבשר: פרץ, מאור עיניהם של הוריו, לוקח מהם וממני בלא עת.
חברתו ר' ל'