בן דונקלמן, קצין ארטילריה בצבא הקנדי ומומחה למרגמות, ולימים מפקד חטיבה 7. החטיבה המשוריינת הראשונה של צה"ל, מספר על הצעדים הראשונים של הקמת יחידות המרגמות, שהיו לאחר מכן לציר המרכזי של חיל התותחנים ושירתו בכל מערכות ישראל.
"מפקדת חיל התותחנים הקימה גדוד, שנועד להתאמן במרגמות של 4.2 אינץ' ולצאת עמן לקרב. מאחר שהמרגמות, הפצצות והרגמים היו בתל-אביב כבר חודש ימים, סביר היה להניח, שהצוותים כבר אומנו והיו מוכנים לפעולה. עד מהרה נכונה לי אכזבה. גדוד המרגמות ישב בחיבוק ידיים, כיוון שלא נופקו לו המרגמות והפצצות. לולא היה המצב טראגי כל כך, היה מעורר צחוק: הרגמים היו במקום אחד. המרגמות במקום אחר, והפצצות במקום שלישי.
היתה סיבה למצב זה: בוחני הציוד של חיל האספקה סירבו לאשר את המרגמות ואת הפצצות, שלא היו כשירות לשימוש, לדעתם. בלי אישורם לא היה אפשר לספק את הנשק ואת התחמושת לגדוד המרגמות. הלכתי לבדוק את המרגמות ופצצותיהן ביחד עם ד"ר נאיר, מדען ממכון ויצמן למדע, סמל מרגמות לשעבר. שעסק בייצור כלי הנשק הללו. עלי להודות, כי במבט ראשון הבינותי מדוע סירבו בוחני חיל האספקה לשאת באחריות למוצרים מגושמים אלה. ה'מרגמות' לא היו אלא צינורות פלדה, שחוטי פלדה לבקו אותם. גם הפצצות נראו פרימיטיביות עד כדי כך, שלא עוררו אמון. יצקו אותן יציקה גסה, וכמעט בכל אחת מהן נראו סדקים ופגמים. אין תמה שחיל האספקה ראה במתקנים אלה מקור סכנה לאנשינו יותר מאשר לאויב!
אבל לאחר שקיבלתי הסבר מפורט מפי נאיר, שוכנעתי כי החזות היתה מטעה, וכי אפשר היה להשתמש במרגמות. הצינורות המחוזקים נראו כצעצוע תוצרת-בית, אך היו חזקים די הצורך לעמוד בפיצוץ המרעומים. יתרה מזו: הניסויים שנעשו במרגמות אלה גילו שהן מדויקות להפתיע. אשר לפצצות, העריך גאיר כי אין סכנה בסדקיהן. חומר הנפץ שבפצצות היה יציב מאוד. אפשר היה להפעילו אך ורק במרעום, שנעשה חמוש רק בהיות הפצצה באוויר, והוא הוליד פיצוץ רק בפגיעה במטרה.
מכאן, שלא היה יסוד לחשוש לגורלם של הרגמים. לאחר ששקלתי היטב את כל התקלות האפשריות, לא ראיתי כל סיבה שלא לנפק את המרגמות ואת פצצותיהן לצבא לשימוש מיידי. דיווחתי על ממצאי לשר הביטחון, דוד בן-גוריון. הוא נדהם למשמע התיאור המפורט שמסרתי לו, ונחרד בשמעו כי גדוד המרגמות לא התאמן עדיין, מאחר שקציניו חסרו את הידע הדרוש לכך. כאשר שאל אותי אם אוכל לנקוט את הצעדים הנחוצים להפעלת המרגמות בהקדם האפשרי, עניתי בחיוב - אבל רק בתנאי שתינתן לי סמכות מלאה ושלמה על כל שלבי הנושא: ייצור, תפוצה ואימון הצוותים.
אין זה מפתיע שבן-גוריון נדהם למשמע התנאים שהצגתי. 'שום ראש מדינה לא חתם מעולם על מסמך המעניק סמכות כה רחבה!' התריס בכעס. ניכר בעליל כי היה מוטרד - לא בגללי. כי אם בגלל העיקרון שהיה כרוך בתביעתי. אבל עמדתי איתן, והוא הבין לבסוף שהזמנים אינם תקינים וכי נדרשו אמצעים יוצאי דופן לטיפול בבעיות יוצאות דופן".