טר"ש אריה גלז ז"ל

פרגים אדומים מפוזרים בשדה ליד, בראשית האביב
צרור שושנים אדומות מונחות על הקבר סביב, סביב,
תווית ועליה פרח אדום נצמדת לדש כל בגד
ומעבר לגדר עצים ירוקים פורחים להם, שם, מנגד.

אדומים הפרחים
ירוק הדשא
אחים,
אבן חקוקה
חרב כאבוקה
ועלה של זית...

שורות ארוכות של שמות, ארוכות מאוד,
יום אחר יום, שנה אחר שנה, מתוספים עוד
בחצי התורן מתנופף דגל לבן כחול
ובשם החיים מרכין ראש למשפחת השכול.

אדומים הפרחים
ירוק הדשא
אחים,
אבן חקוקה
חרב כאבוקה
ועלה של זית.

דוק של ערפל מכסה את העיניים
רסיסים של דמעות נבלעו בגרון בינתיים,
הכל היה שקט, נשמע רק בכי חרישי
ניצבים מול האבן עם כאב מאוד אישי.

אדומים הפרחים
ירוק הדשא
אחים,
אבן חקוקה
חרב כאבוקה
ועלה של זית...

ראיתי בחלום הוא חוזר, הם חוזרים
שמעתי את קולו וקולם של אחרים,
קרבתי כדי לגעת בו, בם בפנים
אך הכל נעלם ונותרתי לבד חסר אונים..

אדומים הפרחים
ירוק הדשא
אחים,
אבן חקוקה
חרב כאבוקה
עלה של זית...

כעסתי עליו, על כלם ועליך אל
הם הלכו ולנו נשאר רק להתאבל,
בעולמנו שנותר הכל התנפץ לרסיסים
הלב התכווץ ולעולם לא מוכן להסכים.

אדומים הפרחים
ירוק הדשא
אחים,
אבן חקוקה
חרב כאבוקה
ועלה של זית...