קראת לי משם
מתוך האבן הקרה
בלי קול...
אמרת לא שכחתי
גם בסביבה הזרה
מתוך החול..
כאן בגן השיש הלבן
צעירים הם כולם,
בין לוחיות אבן באותו גוון
מחיר יקר שולם.
ניצבת דומם
בלורית חומה
ועיניים ירוקות,
חייכת מעט
בלחייך אותה גומה
והתבוננת בי ארוכות...
כאן בגן השיש הלבן...
הכל התערפל
התמוסס ונעלם
המראה כולו נמוג,
אתה איננו
דבר לא קיים
גם הזיכרון נסוג.
כאן בגן השיש הלבן...