אלבום תמונות
דברים בטכס הסרת הלוט מלוח ההנצחה לזכרו של נתי פישמן ז"ל (27.3.09)
נתי נולד ב-6.8.48 ב-ר"ג, גדל במושב בית-חנן ונפל במלחמת יום הכפורים על גדות תעלת סואץ, ב-18.10.1973. בן 25 היה במותו.
נתי היה, בין היתר, חבר של רודי (אשתי) ושלי. הכרנו אותו במסגרת השרות בצבא בבה"ד 7 ואחר-כך במקשר"ר.
נתי למד בביה"ס היסודי שאביו יעקב ז"ל ניהל בבית-חנן ואח"כ למד בתיכון הריאלי ברשל"צ. הוא היה בחור תמיר ויפה, צנוע, טוב לב, חייכן, (בד"כ חיוך מבויש, חיוך של תום) פעל בענווה ופשטות, אך יחד עם זאת היה ביקורתי ואף עקשן שעומד על דעתו.
נתי היה איש בעל מוסר עבודה גבוה. כשהיה בכתה י"א נפטר אביו יעקב ז"ל ובהיותו בן יחיד הוא נרתם לסייע לאמו. השכם בבקרים הוא היה מחלק עיתונים. בחופשות עבד כמציל בים וזכה גם להציל חיים. בנוסף, עבד בפרדס. מאוחר יותר, כשהיה בצבא, אני זוכר בשבתות בהם הייתי פנוי נהגתי לעזור לו בעונת הקטיף של הקלמנטינות והאשכוליות. יחד עם כל זאת, נתי היה ספורטאי (שחיין מצטיין, שיחק כדור סל והיה רץ למרחקים), צייר וניגן על אקורדיון.
נתי התגייס בפברואר 1967 והוצב לחי"ק. עבר קורס קשר, קורס קצינים וקורס צניחה. עקב היותו בן יחיד ויתום מאב, לבקשת אמו דבורה ז"ל, הוא הוצב לתפקיד הדרכה קרוב לבית. כשהיה סג"מ בבה"ד 7, לא הרגיש שהוא מביא תועלת ואין מנצלים את כישוריו ויכולותיו. הוא ביקש לעבור ליחידה אחרת ומשלא נענע פנה בכתב לקשר"ר, הוא כתב, ואני מצטט:
"...מרגיש מיותר ולא מנוצל, מבקש לעבור ליחידה קרבית.....,אם חיל הקשר אינו זקוק לי כקצין אני מוכן לעבוד כמפעיל, או פשוט שיניחו לי לעבור לחייל אחר, או שיעבירו אותי ליחידה אחרת בה אכן זקוקים לקצין ".
(בהיותי קשר"ר אינני זוכר שאי פעם פנה אלי קצין צעיר בבקשה דומה) וזה אכן היה אופייני לנתי שתמיד שאף לתת, לתרום ולעזור, הוא לא היה מוותר עד אשר השיג את מטרתו.
למורת רוחה של אמו דבורה ז"ל, שהסכימה בלית ברירה להפצרותיו, נתי עבר לשרת ביחידה קרבית בגדוד טנקים ברמת הגולן. לאחר תפקידו בגדוד, כשבועיים לפני מלחמת יוה"כ, עבר נתי לשרת בבית הספר לשריון, כסגן מפקד מדור הקשר ובמקביל בשעת חרום כסמ"פ קשר בחטיבת שריון 460.
נתי התחיל בחפיפה עם סרן אילן שמעיה ז"ל ואז פרצה מלחמת יום כפור ובמסגרת תפקידו בשע"ח ירד עם חט' 460 לסיני היישר לקרבות הבלימה , לאחר מכן בשעה שעמד לחצות את תעלת סואץ, נהרג נתי ב- 18.10.1973 "בחצר המוות" ליד הגשר שהושק למימי התעלה. זה כה אופייני לנתי, שכשמו כן הוא - נתן, תמיד היה נותן מעצמו ועוזר לזולת, כך ללא היסוס הוא קפץ מן הנגמ"ש לחלץ חייל שנפצע ואז נפגע גם הוא ונהרג במקום.
לימים הסתבר לי שעברתי ב-"חצר המוות" וחציתי את התעלה מערבה, שעות מספר לאחר שנתי נפל שם. אחרי מותו כתבו עליו, בין השאר, אחד ממפקדיו, סא"ל רפי סמנטוב: "אש האויב השיגה את נתי בדמי ימיו ושמה קץ לחיי העלם הצעיר, התמים - תרתי משמע - החולמני, הרומנטי והאידיאליסט המושבע, שהגשמת האידיאלים הנשגבים היו נר לרגליו". הוסיף וכתב עליו מפקדו הישיר, סא"ל שחר יחיאל (אז רס"נ): "שעת המבחן לכל מפקד היא בקרב, והוא עמד במבחן תוך גילוי תושיה ורוח התנדבות. זאת למרות שעבד ביחידה חדשה שלא הספיק להתאקלם בה, בהפעילו אנשים שלא הספיק להכיר".
כזה היה נתי.
לזכרו של נתי -
"רק המתים לא ימותו"
י.ש.ק.
מֵתַי
מאת : רחל
הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד
לא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד.
בְּמִפְנֵה הֵדֶּרֶך בַּעֲרב הַיּוֹם,
יַקִּיפוּני חֶרֶש, יְלַוּוּנִי דוֹם.
בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶר לא נִפְרָד,
רַק אֲשֶר אָבַד לִי - קִנְיָנִי לָעַד.
אחרי מותו של נתי, נשארתי בקשר עם אמו, דבורה ז"ל, שנשאה שנים רבות את השכול לבדה. דבורה ז"ל ביקשה לפני מותה ב-17.2.2005 להנציח את נתי ז"ל ובצוואתה אף העמידה סכום נכבד לנושא.
מנהלי עזבונה, חנה ואורי, בחרו לממש את צוואתה של דבורה כאן, באתר העמותה ביהוד, והיום הם יסירו את הלוט מעל לוח ההנצחה לזכרו של נתי ז"ל, בחדר זה.
כחבר אישי של נתי וכחבר בוועד המנהל של העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, אני מודה להם על כך שבחרו להנציח את נתי ז"ל כאן ולתרום לעמותה.
תהיו ברוכים.
תא"ל (מיל') אביהו (סאשה) דיסטלמן