הוריו מותיקי התנועה הציונית ברוסיה
משחר ימיו היה מקורב לעבודה ולעמל. הוריו ראו בו ממשיך, ועוזר בעבודתם המפרנסת והוא אף לא אכזב את התקוות שתלו בו במרוצת השנים.
בהיותו ילד גילה התענינות וחריצות בכל עבודה.
הבית, החינוך, והסביבה נתנו את חלקם לעיצוב דמותו והנה זה אזכרנו בהיותו ילד שמח ועליז ככל הילדים. היתה בו משובת חיים עם רצון לתעלולים וקונדסות הטבעית לכל ילד בגילו, אלא, שדבר אחד הבדיל וציין אותו מכלל הילדים והוא: טוב לבו.
בכל משחק ששיחק ובכל מעשה אשר עשה יכלת לראות כמה טוב הוא. טוב לב נשקף גם בתעלוליו העזים ביותר. כאשר לא קל לותר לזולת וכאשר ה'אני' עומד במרכז ההוויה. אך חיימקה היה כזה, שמעולם לא שכח את חבריו ומוכן היה לותר למענם גם ברגעים הקשים ביותר.
בהשתחררו מהצבא הבריטי, התחיל מיד בעבודה והיה לעזר לאביו. עבד ימים גדושים ומלאים והיה מאושר בעבודתו.
במשך כל הזמן, חבר ההגנה ומקדיש לה את מרבית זמנו ולילותיו. ער ורגיש לכל המתרחש בארץ וערותו הפוליטית לא עזבתהו במשך כל השנים. נטה תמיד לאקטיביות. והנה בפרוץ המאורעות, כשהוכרז על גיוס בארץ לא חיכה עד שיקראוהו אלא קם והלך מרצונו וכפי שהראה לו מצפונו.
בתקופה זו האחרונה לחייו בזמן היותו בנגב, זכיתי להימצא בקרבתו וראיתיו בהרבה רגעים של התגלות נפלאה.
גם שם בין חבריו הלוחמים - וכבר בתקופת האימונים - היה איש חברה מסור וטוב.
גילה אחריות ורצינות לחיי היחידה ובעיקר לאימונים
בדמיוני מתארת אני את הליכתו והרי כולם יצאו כל כך עליזים ונכונים ועם כל כך הרבה בטחון שקשה היה להעלות על הדעת, שיהיה מי בינהם אשר לא יחזור.
לחיים נמסר בתחילה תפקיד כמקשר בעורף ואולי היה זה אופיני לו, כאשר עמד בכל תוקף על כך שישתפוהו בכיבוש הכפר גופו.
הוא נפל ועמו נפלו שלושה עשר בחורים יקרים
היה בן יחיד להוריו ותקותם לעתיד
אין למצוא תנחומים.