שנים רבות מאז הימים בהם הייתה חמישית האופנועים חולפת ברחובות ראשון לציון, ודברים השתנו. מהתכונות שאפיינו את יורם כשהיה בגיל העשרה, נותרו בו אחדות עד לשנותיו האחרונות, עת שעבד בסניף "בנק בפועלים" בבית דגן.
"יורם היה אז הילד הכי ישר שהכרתי" מספר חברו הטוב אילן, "כפי שחשב אמר ונהג.
הוא היה שקוף מאוד. בתקופת הנערות חי תמיד עם חשבון, היה רגיש מאוד ועדין נפש, ואילו אנחנו היינו פזיזים. מסיבה זו הערכנו את דעתו כבר אז".
כבר אז היה יורם הפחות מוצלח מכולם בסחיבת אבטיחים ולעומת זאת הצטיין במתמטיקה. תמיד אמרנו בין החברה שיש ליורם ראש של מחשב. הוא יכול היה לזכור מערכת שלמה של מספרים".
"באותה תקופה", מספרת האם, "לא היה זה מכובד להיות פקיד, אך הוא הלך ללימודים עיוניים כי לו היה ראש ולא ידיים לעבודה מקצועית".
"אמרתי לו", מוסיף אילן, "שבעבודת ידיים לא נגיע רחוק ועליו להפעיל את הראש. ממש דחפתי אותו שיצטרך לקורס להנהלת חשבונות".
יורם אהב מאוד מוסיקה, אהב לראות סרטים וכשיצא מסרט יכול היה לשרוק את מנגינת הסרט מתחילתה ועד סופה.
הוא היה דייקן ומסור. "יורם היה 'איכפתניק' בעבודתו", מספר מנהל הסניף.
"הוא הגיע מוקדם בבוקר ואחר להישאר, כל דבר רצה לגמור".
"את עבודתו בבנק החל כקופאי והגיע לתפקיד סגן מנהל הסניף בבית דגן. כל עובדי הבנק קשרו איתו יחסי חברות. כולם היו שווים לגביו והוא הסכים ללמוד מכל אחד בכל נושא".
לאחר שוד הסניף בבית דגן, משנתבקש למלא את מקום הקופאית, חזר וישב בקופה למרות עמדתו כסגן מנהל. "טוב הלב של יורם התבטא בתחומים רבים ולא רק בבנק", מדגיש אילן . "אני הייתי ראשון מהחמישייה להתמודדות עם הבעיה של רכישת דירה והתארגנות לאחר הנישואין. זכור לי שיורם הושיט לי את פנקס ההמחאות שלו ואמר : "קח את הפנקס והשאר לי בחשבון 5 ל"י".
משהתחתן, השתנה יורם. השתנו יעדיו וסדרי העדיפויות שלו. בתקופת הילדות והנערות לא יכול היה לפרוש מהחברה, והוא הרגיש צורך להיות עם כולם, בכל מקום. לאחר נישואיו הפך להיות "בעל בית", אהב את ביתו ומשנולד בנו אלעד הקדיש לו חלק גדול מזמנו הפנוי והיה גם אב למופת.
"לא ידענו מעולם מתי קשה לו", מספרים הוריו. "הוא היה סגור מאוד ותמיד חייך".
"כואב מאוד", אומרים חבריו, "שדווקא כשהצליח לרכוש דירה יפה, ובעודו מצפה להולדת בנו השני, בא האסון".