אלבום תמונות
י"ד אייר תשע"ד
השנה נפגשנו הורים ואחים שכולים
כהכנה ליום הזיכרון שנערך במשרד הביטחון.
מפגש של אחים והורים שכולים
אשר השכול דפק להם בדלת ביום מר ונמהר ואת יקירם לקח.
הכאב אותו כאב הן להורים והן לאחים השכולים לא משנה כיצד יקירם נהרג.
כאב שעם השנים אינו מתכהה ורק הולך ומתגבר.
כאב שמוריד הילוך בחלק מהזמן
ושמים אותו קמעה בצד,
מטשטשים אותו בצבעים אחרים
כדי להמשיך את החיים.
אך הכאב החד צף ועולה באירועים משמחים,
בשבתות ובחגים שבהם הכיסא של אלירן נשאר ריק ומיותם.
האחים השכולים ברובם אינם מצליחים לעבד את האובדן כי הם רואים את אבא ואמא, בוכים מתגעגעים וכואבים.
אבא נושא בשקט, הס מלהפריע
את כאבו בתוך ליבו אינו משתף,
אינו מדבר ומפגין שהוא עם האסון השלים.
מתרחק כמו מאש ממחוזות הכאב
שאותן הוא שומר עמוק בתוך הלב.
מתרחק מרחק גדול מהילדים
חושש לגעת, חושש לחבק
שמא הוא ייקשר.
ואינו מבין לאן נעלם האור והשמחה
שהיו מנת חלקנו עד קרות האסון,
וממאן לקבל את החלק החסר
תוהה וכועס היכן נעלמה לי אשתי?
מדוע כל היום בוכיה ומתגעגעת ללא הרף.
הילדים בפינה שותקים וממאנים לעכל שאחיהם הלך ללא שוב.
לא מעכלים מציאות חדשה שלאחר האסון בית עם אמא מדוכדכת שאינה מתפקדת.
ילדים שמוצאים את עצמם בספינה הנוטה לטבוע ושומרים לעצמם את כאבם.
המציאות הכואבת מחלחלת טיפין טיפין והופכת לפחד וחרדות בחדרי חדרים.
פחד הלובש צורות בכל מיני דרכים
אשר משפיע ומפריע למהלך החיים.
אט אט חוזרים אנו לחיים
מנסים לתפקד ביום יום
ולעשות את הדברים היום יומיים
וכל יום חדש לומר תודה לאלוקים.
ולהעריך את הדברים הקטנים
אשר לפני האסון הם נראו שוליים.
לצחוק יחד עם הנכדים
ומסתם בדיחות של אחרים.
מחיבוק ומחיוך שאנו מקבלים.
לקום בכוח לתפקד, לקבל כוחות מחודשים בשביל שאר הילדים. ולנו כדי לחזור לחיים.
את הכוחות אנו שואבים מהחום והאהבה והתמיכה שאנו מקבלים מהחברות לעבודה, מהמשפחה ומהחברים.
עדיין לא הגענו למצב שבו אפשר לדבר על אלירן בחופשיות על שולחן השבת.
או בשיחת חולין למשל כי הכאב עדיין בלתי נסבל.
אך השמחה והצחוק לצד הכאב יכולים לשכון יחד בלב.
הגעגועים לאלירן ,הבן, האח והחבר תמיד יהיו.
געגועים לחיבוק, לצחוק, לדיבורים, לעצות הנבונות, ולחום ולאהבה
לצניעות והושטת היד לעזרה לכל אדם שנזקק יישארו בקרבנו לעד.
ברוך ה' לפני כחודש ימים שמחנו בחתונת מתן. ותודה לאל על הנכדה החדשה
שלמשפחתנו התווספה.
הרגשנו שאלירן מלווה אותנו בחתונת מתן יחד עם כולם.
כאשר ראיתי את החברים של אלירן בכיתי מכאב שאלירן חסר בחבורה המקסימה הזו, אך שמחתי שהם שותפים לשמחתנו יחד עם כולנו כי הם חלק מאלירן שנשאר לנו.
תודה למשפחה, לכל הקרובים ולאחיינים, לחברים ולמפקדים על תמיכתם בכל מה שאנו עוברים ומלווים אותנו יד ביד ומחזקים אותנו עד כמה שאפשר.
תודה לכל אלו שהגיעו לחלוק כבוד
לזכרו של אלירן הנמצא שם במרומים.
שהקב"ה ישפיע עליכם שפע של בריאות
ואריכות מימים לכם ולמשפחותיכם.
אמן כן יהי רצון.
אמא של אלירן