במכתב-תנחומיו להוריו כתב מפקד-היחידה כי הוא עמד להיפרד ממנו למחרת היום בו יצא לפעולתו האחרונה, "לפעולה שסיכמה את כל דרך-חייו בצה"ל, דרך גבורה, הקרבה ותהילה של לוחם שעשה הכל בזכות עצמו ורק בזכות עצמו. אך הוא הקדים אותי ולא נתן לי שהות של יום נוסף בו אספיק להיפרד ממנו. הוא הקדים במזמור תהילה אל השמים, כשעל פניו חיוך, חיוך של מנצח. הוא לא דיבר, לא הספיק, אך הוא חייך כדרכו; הוא חייך אל המוות חיוך של גבורה ונצחון, חיוך של אלה המוכנים להקריב את נפשם על מזבח תקומת ישראל. ולכן, לא מעט היה בדמותו. בטוחני שמכם הוא שאב את כל מערכת עקרונותיו בסולם הרחב, אומץ-לבו ונאמנותו לעם ישראל ולצבא ההגנה לישראל. הוא נפל- אך הוא בינינו. ביחידה הוא ראה את שליחות חייו וחתם אותה בערב שחרורו- במותו. ממנו אנו שואבים את העידוד להמשיך את קיומנו ומאבקנו והוא ושכמותו מאירים את דרכנו יומם ולילה במשואות גבורה".