מאות רבות של פגזים ספגו הגשרים, מקום צליחת כוחותינו את התעלה. הכוחות המצריים באיזור ניסו לעצור בעד חיילי צה"ל החולפים על פני התעלה - שועטים אל תוך ליבה של מצרים.
אילן שמעיה היה אמור לעבור עם כוחותינו לאפריקה, יחד עם יחידת הקשר החטיבתית, בה שימש כסגן מפקד פלוגה. ליחידתו היה יום זה יום נוסף של לחימה והפעלת מערכות הקשר החטיבתיות.
כשבועיים קודם לכן, ב 7.10.73, היה על אילן להתייצב בתפקידו החדש בסיני, אולם מלחמת יום הכיפורים תפסה אותו ביחידתו הקודמת, אשר במסגרתה לחם ובשורותיה נפל.
בימיה הראשונים של המלחמה, בעוד המצרים תוקפים, עוקפים ונבלמים, ניהל אילן את יחידת הקשר שלו, תוך שהוא מפעיל את מערכות השליטה באופן עצמאי.
"בעת הקרבות גילה שמעיה רוח התנדבות ואומץ לב", כתב מפקדו. "הוא נלחם בהצטיינות תוך דאגה רבה לחייליו ודבקות במשימות רבות שהוטלו עליו".
הגיע יום צליחת התעלה. כוחות צה"ל פרצו מערבה והחלו דוהרים בארץ גושן. על גשרי המעבר התנהלו קרבות עזים. מספר נפגעי צה"ל עלה וביניהם נפגע חייל מפלוגת הקשר. זאת, 500 מטר בלבד מהגשר.
"חייל פצוע ..." דיווח מיד.
אילן מיהר לעבר הפצוע עם כמה מחיילי היחידה, בניסיון לחלץ אותו לאחור. מסביב נפלו ברעש עשרות פגזים. היתה זאת הפגזה כבדה מאוד שכיסתה את כל השטח.
אחת הקטיושות נפלה בקרבת אילן - ופצעה אותו. עימו נפצעו עוד 2 חיילים. שלישי נהרג במקום.
מסוקי חילוץ הוחשו אל מקום הפגיעה, אך הם טווחו על ידי המצרים - ונאלצו לנטוש את האיזור.
בלית ברירה - פונו הפצועים ברכב משוריין שדהר לתאג"ד.
אילן שקיבל אינפוזיה והיה בהכרה בכל העת, התלונן על כאבים בבטן ובמקביל הורה מה לעשות בהוראות הקשר שבכיסו.
ב 18.10.73 בשעות אחה"צ מת מפצעיו.