רני,
כל שנה אנחנו מתכנסים כאן כולם ביחד לזכרך.
המשפחה, החברים, החברים מהצבא וכל מי שהכיר אותך.
כל שנה ושנה מדליקים נר, מקריאים שיר או מכתב למענך.
חמש שנים כבר עברו מאז שעזבת.
בכל יום שעובר אני נזכרת בזמנים שלנו, במריבות, בטיולים ובשיחות. נזכרת ביום של האסון. ראיתי אותך הולך לכיוון האוטובוס לעלות לצפון, כל כך שמחתי. קראתי לחברותיי שיראו את אח שלי - החייל.
היית בשבילי כמו אבא, תמיד דאגת לי ועזרת לי בכל דבר. לפעמים אני פוגשת אותך בלילה ומספרת לך מה היה עד עכשיו, מאז שהלכת.
אני מנסה לדמיין איך החיים שלנו היו נראים אם לא היית נהרג, מה היית עושה, היכן ואיפה היית.
הלכתי לצבא, לגדוד שבו שירתת, לנסות ולגלות במה עסקת במשך שנתיים בשירותך וגיליתי דבר מדהים - שלא רק אליי התנהגת כמו אבא, גם לחיילים שלך. נתת את כל מה שיכולת.
אני מנסה להמשיך הלאה בחיים, אך המחשבות מתרוצצות והגעגוע גובר.
חמש שנים מאז האסון, שנראה כמו אתמול.
תשמור עלינו מלמעלה, תשמור על אמא ואבא. אמא מתגעגעת מאוד, שומרת ומטפחת את הדבר היחידי שנשאר לה ממך - הקבר שלך.
אוהבת ומתגעגעת, אחותך הקטנה טלי.