סמל דניאל אלגמיס ז"ל

דני אלגמיז

נולד בי"ג בתמוז תש"ז, 1 ביוני 1947 בטורקיה.
נפל בכ"ט באייר תשכ"ז, 7 ביוני 1967 בקרבות באזור רפיח.
בוגר מחזור תשכ"ד.

ב-1948 הגיעה משפחתו של דני ליהוד, ושם חי עם הוריו וארבע אחיותיו. כבן יחיד זכה לחיבה רבה של בני משפחתו. דני היה תלמיד מצטיין בבית-הספר היסודי. באותן שנים לא היה בית-ספר תיכון ביהוד, ודני הופנה לבחינות המיון לפנימיית "כרמית" ונמצא מוכשר ללימודים ומתאים לחיי פנימייה. הוא למד עם קבוצה גדולה של חניכי הפנימייה בתיכון "בית-חינוך". בפנימייה הוא נמנה עם גרעין קטן של חברים, שהיו קשורים זה לזה בקשרים חזקים בבית-הספר, בפנימייה ובחופשות. הוא היה שקט, רגיש, אמין מאד, ואהוב על חבריו.
בלימודיו היה דני "שואף לשלמות". דבר שלא ידע בשלמות, כאילו לא ידעו. הוא תבע הרבה מעצמו, וסבל כאשר לא הצליח לעמוד בתביעות. חבריו ומוריו, שהאמינו ביכולתו והבחינו ברגישותו, תמכו בו, וכך למרות הקשיים סיים את לימודיו התיכוניים.
בקיץ 1964 גויס לשריון, שם הוא חש בטוח. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי-טנקים ונשאר להדריך בבית-הספר לשריון. בצבא לא היה דני שבע רצון מהישגיו. הוא חש שהוא גו'בניק, אף בשעה שמילא תפקיד מרכזי בהדרכה.
בשיחות קבוצתיות היה מקשיב ושותק, וכך גם בשיעורים. רק בשיחות פרטיות היה מביע דעות מקוריות ומנוסחות ברגישות. מי שלא הכירו, חשב שהוא מסתגר. ידידיו במעגל הקרוב ידעו, שהוא מרגיש קשר עמוק למשפחתו ולחבריו, ושהוא רוצה תמיד לתת יותר. ביתו היה בית חם ותומך. החברים אהבו את משפחתו, והוא ידע להשיב להם חיבה.
בתקופת הכוננות שקדמה למלחמת ששת הימים סירב להישאר בבסיס העורפי והצטרף ליחידה הקרבית. הוא נפצע ביום הראשון של הקרבות באיזור רפיח, ומת מפצעיו.
דני תכנן לשוב לירושלים וללמוד באוניברסיטה. הוריו ואחיותיו שליוו אותו תמיד, שתמכו בו והועידו לו תפקיד מרכזי במשפחה, התקשו להשלים עם מותו.