"היום יוצאת שיירה מהמוצב למטולה ונבו יוצא איתה אז החלטתי לכתוב מכתב ולשלוח אותו דרך נבו למרות שאני ממש לא אוהב לכתוב מכתבים...
אז ככה: הבופור הוא למעשה מבצר צלבני שנבנה על הר שמשקיף על כל האיזור מסביבו (דרום לבנון). המבצר משמש כנקודת מאחז שמהווה נקודת תצפית מעולה וכנקודה שקשה לכבוש אותה משום שהצד המזרחי של ההר הוא מצוק תלול מאוד, ושאר הצדדים גם הם בעלי שיפוע חד.
המבצר עצמו מבוצר מאוד (חומות וכדו') כך שגם אם הצלחת להגיע לראש ההר, ספק אם תוכל לכבוש את המבצר.
כתוצאה ממלחמת לבנון חלקים של המבצר נהרסו מההפגזות הרבות שספג המבצר בשל היותו המאחז הגדול והמבוצר ביותר של המחבלים ובנקודה כל כך קרובה לגבול ישראל.
בגלל הגובה הרב של המבצר הנוף מסביב פשוט מהמם. רואים מכאן את כל הוואדיות, ההרים והשדות מסביב וכן את הליטני והזהרני (נחלים). תוואי השטח חד מאוד ואני משער שבסתיו הכל מסביב ירוק לחלוטין.
על הסלעים מסביב למוצב אפשר לראות מלא שפני סלע גדולים שמפגינים שלווה ושאננות מוחלטת מכל הבלאגן שקורה מסביב.
באזור המצוקים ניתן לראות הרבה בזים יפהפיים, וגם מספר נשרים חומים שמקננים איפה שהוא כאן באיזור.
היום האויר חם והשמים בד"כ נקיים מעננים אבל בלילה קר מאוד. כל המוצב (ההר) מתכסה בערפל סמיך כך שבקושי רואים מעמדת השמירה למרחק של כמה מטרים. (ותאמיני לי שלא נעים לשמור באמצע הלילה כאן ופשוט לא לראות כלום).
דרך אגב החתולים החליטו לא לעזוב אותי ובעמדה הדרומית יש חתולה ג'נג'ית (אולי קרובה של אייל) וחתולה שחורה. החתולות הללו מסתובבות מחוץ לעמדה והספיקו להקפיץ מפחד כבר את כל החבר'ה (כולל אותי). בלילה הן פשוט מתקרבות לעמדה ואתה כמובן לא רואה כלום בגלל הערפל ואז הן קופצות עליך ואתה פשוט קופץ - דורך ת'נשק או מינימום עושה במכנסיים...
קשה להסביר איך כל הנוף המשגע הזה מסביב משתלב עם המצב הביטחוני כאן. סה"כ המצב היום חם למדי, וכמובן שהאווירה גם היא מתוחה (בעיקר בזמן פעילות מבצעית). מדי יום מנסים אירגוני מחבלים לבצע פעולות חבלה, הן על ידי ירי מנשק קל על כוחותינו, על שיירות, סיורים וכדו', והן על ידי מטעני צד ומוקשים.
הייתי כותב לך שאת חסרה לי, שאני מתגעגע וכו' וכו' אבל זה סוף טרגי מדי למכתב.
אז אני לא אכתוב לך שאני מתגעגע וכו'..."
שלך - אודי
(דרך אגב, זה המכתב הכי ארוך שכתבתי אי פעם...)