לאודי
לכתוב על אודי במושגי עבר, כאחד שאיננו? נעלם? זה מוזר, תמוה, לא טבעי, לא מובן, ויותר מכל לא מקובל. אודי חי וקיים ונמצא איתנו אמנם לא בגופו אך בדמותו, בנפשו וברוחו, הוא איתנו וילווה אותנו עוד שנים הרבה, ותמיד עם חיוך נפלא שופע שמחת חיים וקורטוב של אופטימיות.
כמפקד בסיס חדש, בתחילת תפקידי, זוכר אני אותך, אודי, כקצין חסר מנוח, מין קפיץ דרוך הממתין למשימות, עיניים חכמות ותגובות שנונות. כבר בראיון ההכרות בלטה דעתך הנחרצת שהכשרת הקצונה היא משימה חשובה במעלה, תוך הדגשה שתפקיד המד"ח הינו מגובל בזמן והשאיפה הינה להגיע לשטח, חזרה לפלוגה. התלבטת לגבי השירות הצבאי ואפילו נתת להבין שעוד תפקיד וזהו - "תרמתי את חובתי ואלך לעיסוקי", אך היה ברור לך שתפקידים עושים רק האיכותיים שבשטח. כאשר עסקנו בנושא מיסוד מסלול הקצונה, קרי מודל המצויינות במסלול ההכשרה של קציני קשר, ללא ספק שימשת לנו מודל - קרי אמרת מודל מצויינות ומודל חיקוי, התכוונת לאודי.
זוכר אני אותך כאחד שמקשיב בדיונים, בתטל"גים, בשטח וכאשר מגיע תורך תמיד היית עם דעה ברורה וחד משמעית וגם אם היא הייתה שונה קיצונית מעמדת הרוב או מעמדת מפקדיך הבכירים יותר, הצגת אותה באופן ברור ונחרץ מתוך מגמה לשכנע ולהסביר את הרציונל של עמדתך. זוכר אני שבהרבה מקרים אכן הצלחת להסיט לכיוון שלך והסתבר שאכן צדקת, היות ונקודת הראות שלך הייתה של הקצין/החייל שבקצה, קרי מגובה הקרקע. חינכת דור של קצינים, כולם העריכו את יכולתך האישית והאנושית, נאה דורש ונאה מקיים, את יכולתך הפיקודית והמקצועית, וללא ספק את היכולות האנושיות ותעצומות הנפש שלך אותם ינקת מבית אבא, ממשפחתך המופלאה שניתנה לי הזכות המופלאה להכירה ולהוקירה רק לאחר נפילתך.
אודי, אהבתיך כבן, כבדתיך כאדם, והערכתי כקצין וכמפקד. תמיד תשאר בזכרוני כדמות מופת ועליך ניתן לומר את הפסוק "במותם ציוו לנו את החיים".
בהוקרה ובהצדעה
אל"מ מורגנשטרן יוסי
מפקד בה"ד 7