סיפר עליו מנהל בית-הספר היסודי: "אני זוכר את צפניה כשנכנס לחדרי וחיוך על פניו. לא פחד ולא היה במבוכה. במשך הזמן החל להיות אצלי אורח קבוע. פעם אחת הגיע אלי בלוויית עוד שניים. שאלתי כל אחד מהם על העונש, שלדעתו מגיע לו. צפניה בתורו ענה: "אני - כלום", וצחק. בזכותו סלחתי לכולם. צפניה היה עירני מאוד, פיקח, עליז ואהוב מאוד על כל חבריו".