רב"ט מאיר אהרוני ז"ל

למאיר אחי היקר,

עת שוקעת השמש של ערב יום כיפור ויורד הערב, הכוכבים ואורם המועט אינם מסוגלים להאיר את האפילה והמועקה שבלב.
בשעת תפילת כל נדרי, בשעה שעם ישראל שקוע בתפילתו הנרגשת, צפים הזכרונות ועולות המחשבות על יום הדין בו נקטפו חייך באיבם. שוב נשאלות השאלות והחידות שלא נפטרו מעולם.
מה עבר עליך, בימים הארוכים ששהית שם במוצב בעת כיבושו בידי חיילי אוייב אכזריים?
מדוע לא נפרדת מאיתנו?
לא הותרת בידינו כתובת לשם נוכל לשגר אליך מכתבינו, אבל מקווים שיהיה מי שיקבל אותם ויעבירם אליך באמצעות המלאכים השומרים עליך שם. דמותך אינה משה מנגד עננו- יום! יום! שעה! שעה! בעיתות שמחה ויגון הכאב אינו עוזב אותנו.

אנו גדלנו ובגרנו, אבל אתה נשארת עלם צעיר עם כיפה על הראש, שיער מתולתל, חסון ופנים מאירות.
הכאב לא נמוג בחלוף הזמן.
דף חייך פתוח ולא יסגר לעולם.
"גדול מאוד הכאב!
היה האיש-וראו! איננו עוד
ושירת חייו באמצע נפסקה,
עוד שיר מזמור אחד היה לו,
והנה אבד המזמור לעד.
אבד לעד.
(מתוך השיר של ביאליק).
כתבה באהבה,
עדינה אהרוני-כהן, אחותך.

(22.5.2001 כט' אייר תשס"א)