יקירנו יעקב ז"ל נפל ביום שני למלחמת ששת הימים. כז' באייר בהפגזת הסורים על חורשת ראש-פינה, והוא בן 22 שנים. צנום וחלש היה יעקב בילדותו, אך עם סיום בית הספר היסודי התחזק והתחסן. הוא עבר לבית ספר "עמל" בטבריה, בו למד חשמלאות ולאחר מכן עבד במקצועו ואת כל הכנסתו מהעבודה נתן לנו.
קשורים היינו מאוד ליעקב, והוא אלינו ולכן עם הגיעו לגיל גיוס דאגנו מאוד כיצד יסתגל לחיי צבא, וזאת בגלל אפיו המסוגר המאופק והבישן, שגם במצבים קשים לא הטריד איש וקבל הכל ללא תלונות.
הוא התגייס לצה"ל כשהתפללנו לשלומו ולבריאותו. בצבא סופח לחיל קשר שם שרת עד תום שירותו בצה"ל. דאגתנו היתה לשוא יעקב הסתגל לחיי הצבא, והתחבב על מפקדיו, ורק עדות חבריו בעבודה היום-יומית, מוריו בבית הספר, ומפקדיו בצבא יעידו על יושרו, טוב-לבו, נאמנותו לתפקיד ולכל משימה שהטילו עליו. לאחר שחרורו מצה"ל החל עובד במפעל "ספן" כחשמלאי מתוך רצון עז לבנות את עתידו בעיר, אך לצערנו גורלו לא שפר עליו, כשנה לאחר שחרורו פרצה מלחמת ששת הימים שבה נפל.
יעקב יקירנו נצב תמיד מול עינינו בקומתו הזקופה, בפניו המחייכים, בטון דבורו הנעים והנפלא.
הוריו: עליזה ומאיר כהן.