אלבום תמונות
בלב מרותח מיגון צורב, וביד רועדת אני כותב מלים לזכרונך - יוסף. אם כי יודע אני שהיגון והצער תהומיים מדי שהמלים יוכלו לבטאם. נפצענו פצע שותת דם, ואין ניחומים לאם השכולה ולכל המשפחה. טובה האם נמקה באבלה על חיי בנה שנקפדו ותמונת עקדת יצחק ניצבה נגד עיניה, ומהדהד באזניה קול הקורא הנצחי -
"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה".
אלא ששם קרה נס, ולנו נס לא קרה.
זוכר אני, בעודי ילד, נפטר עלי אבי ז"ל. הקריאו לפני ה"קדיש" ואני מלמלתי אחרי המקריא, ובהגיע למלים "ברוך דיין אמת" מרדתי ולא מלמלתי.
כאז כן עתה מתפרצת הזעקה האלמת איך נפלת חלל? עד מתי תאכל חרב? ארורה היד שממנה נשלח הפגז אשר הרס בין רגע, עולם של חלומות ותקוות.
ניתק פתיל חייך שבו היה שזור גם נחמה של אמך.
הכרתיך מקרוב, ועמדתי על טיבך וגודל נפשך.
הכרתיך מאז בואך אלינו מברית המועצית, מראה של ילד עלוב ומסכן עדי הגיעך לבן פורת יוסף.
דרך התפתחות של יסורי השתרשות וקליטה. מלא שאיפות ומרץ לבנות את חייך העתידים.
היית ילד מנומס וכשבגרת, נעים הליכות, רציני ושקט, תמיד פועם בך רגש החובה אשר הכתיב לך, שאתה חייב לתת לחברה את אשר אתה מסוגל. ואולי מתוך אותו הרגש, נענית לפניית התנועה לצאת להדריך את הח"ץ בקרית שמונה.
קצרים היו ימי חייך אך ארוכים ועמוקים יסוריך.
נולד במלחמה ונספה במלחמה, לידתו טראגית ומותו טראגי - ב-24 אביביו מגלם הוא את קורות הדור.
כל תסריט דמיוני יחוויר לגבי קורות סיפור חייך, יוסף.
נער אשר פקח את עיניו בזוועות מלחמת העולם השניה ופגז עצם את עיניו לנצח, ומה בין מלחמה למלחמה? מאבק מתמיד יום-יומי לזכות קיום פשוטו כמשמעו.
עד היום אין לנו הכוח לגלות לסבתא את אשר קרה, ועודך חי בליבה וכן אנו כולנו עודנו ממשיכים לספר לה עליך...
כי אתה חי...
ניסן