רב"ט יוסף יורקה גרינבלט ז"ל

אלבום תמונות

בן 24 היה יוסף בנפלו. פחות מחצי שנותיו הצעירות חי במחיצתנו. 11 שנה ושלושה חודשים חי את מציאותה של ישראל, נשם את אוירה, הכיר ולמד את הקיבוץ, קשר קשרים עם משפחתו בארץ.
אמנם היו אלה שנים של התבגרות, של גיבוש האישיות, שנים בהן פותח הצעיר את עיניו הגדולות מול העולם.
הוא מתחיל להכירו ואף להבינו, מנסה לכבוש לעצמו מקום תחת השמש. אך עיקרו של יוסף זו הבטחה מלבבת ומלבלבת שלא זכתה למימושה. שתיל צעיר שנגדע באופן אכזרי בטעם עת, ולא זכה להסתעפות מלאה, לניבה שופעת, לפריחה...
זוכרני ימים ראשונים עת הגיע ארצה, כשהוא בתמימותו של ילד מנסה ללמוד להכיר את הקיבוץ, את המציאות בארץ. היה זה לאחר שספג מנה הגונה של תעמולה עויינת לנו אצל הקונסול הסובייטי ואף מידי חבריו לכיתה ולספסל הלימודים בבית הספר לבני המיעוטים הרוסיים בבוקרשט.
והנה הוא מוכן לסכם יחד איתי כבר בימים הראשונים לשהותו - שהקיבוץ הוא צורת חיים סוציאליסטית, וזה בהחלט מתאים להגדרה, אותה שינן ואף הזדהה עמה, על הסוציאליזם.
בביקורו הראשון איתי יחד בתל אביב, הוא אמנם, אינו מוצא הרבה ילדים קטנים ויחפים - מוכרי גפרורים ושרוכי נעליים, כפי שהבטיח הקונסול הסובייטי, (עוסקים בכך דוקא בחורים מגודלים שבכל ארץ "נורמלית" נוהגים בטרקטורים ומטפלים במכונות בבתי חרושת). אך הילד ה"בלתי רגיל" הזה היה מבחין בקבצנים, עיוורים ונכים, המושיטים יד לנדבה כמעט בכל פינת רחוב.
והוא מסכם לעצמו: תל אביב היא עיר קפיטליסטית.
הוא תוהה על אפשרות זו של דו-קיום כה משונה במרחק של קילומטרים מעטים - בין הסוציאליזם והקפיטליזם.
והימים הם ימי אביב 1956. ידיעות על ועידת ה-20 וגילוייו של חרושצ'וב מגיעים ארצה, ממלאים את טורי העתון היומי.
המשפחה כולה, שעברה זה מקרוב את "מסך הברזל", שומעת בענין רב את תרגום החדשות. ולולא הדוד, הנאמן עליהם, היו חושבים שכל זה בדיה. רק לפני שלוש שנים עם מותו של סטלין, בכו הם יחד עם כל העיירה הטורקמנית, אליה נקלעו במסיבות הזמן, על מותו של "אבי העמים" וחרדו לגורלם עם הסתלקותה של הדמות ה"אבהית", שקיימה את הסדר, סמלה את השלטון ואפשרה את החיים בארץ ענקית, רבת העמים. והנה קם חרושצ'וב היורש ומעז כה להשמיצו.
הילד בן ה-13 מבולבל. אך השמועות הן עקשניות, אפשר לקראן אפילו מעל דפי העתון הרומני, המודפס בתל אביב.
ואף מעל דפי ה"פרבדה", המגיעים ממוסקבה, וכשהוא נוכח שאין מנוס משמועות מטרידות אלו - הוא מייעץ לדודו שלפחות לא ידבר על כך בקול רם - כי יתכן שישמעו אנשי המיליציה ואז... אז... מאיים חו"ש משפט...
הילד ואמו עוברים לגליל - לקיבוץ שמיר. הסבא והסבתא נשארים לגור עם הדוד במעברות. בקושי נפרד הילד מסבא וסבתא אשר כה אוהבם וקשרים אמיצים ביותר קשרוהו אליהם. ההדים עליו משמיר מצויינים. מתברר - המציאות החלוצית של הקיבוץ בגליל כבשה כבשערה את ה"פיונר" הקטן ושכנעה אותו, שאכן יש בארץ הקפיטליסטית - ישראל, גם מציאות סוציאליסטית. גם בלימודים במוסד הוא אינו מוצא כל סתירה למהלך מחשבותיו. בפגישותינו אנו משוחחים על הלימודים ומלווים אותם בהסברה מתאימה. כמובן - בעיית לימודי היהדות מצריכה הארה מיוחדת, אשר תתרום לגיבוש זהותו היהודית של הנער. בכיתה י"א ו-י"ב מתייעץ איתי יוסף על עבודת הגמר שלו והוא מחליט לכתוב עבודה על סין ומוצא אצלנו את כל החומר הדרוש לעבודתו העצמית הזו.
תור הגיוס לצבא הגיע. יוסף - בהיותו בן יחיד לאם חולה ואלמנה - יכול בקלות להשתחרר מהצבא. ברם, תחנוני האם והסבתא אינם מועילים. הוא מחליט להתגייס על אף הכל. מבטיח לשמור על עצמו ו... אינו מקיים! ידוע - הוא קיבל על עצמו תפקידים מעבר לאלה שיוחדו לו - כשתיק מצבו המשפחתי מלווה אותו בכל אשר יפנה.
הוא פורש את כנפיו הצעירות - לאחר שרכש לעצמו עמדה בלתי מבוטלת במוסד החינוכי ובקבוצתו - הוא מצליח להתחבב על חבריו ביחידה הצבאית. מוכיח את יכולתו ואת אחריותו בגדולות כבקטנות, רוכש לעצמו חברים וידידים בקרב הסגל הפיקודי ובין חבריו.
הנה - הוא מופיע כאיש "בעל מעמד" חברתי, מקבל הצעות מפתות להמשיך בצבא הקבע. מבטיחים לו לימודים גבוהים, משכורות טובה ותנאים בטוחים... ובעיקר - שירות חשוב למולדת! - בניגוד ל"חברות סתם" בקיבוץ. הנאמנות לקיבוץ גברה. עם תום תקופת השירות הצבאי חוזר יוסף לקיבוץ ומשתלב בענף חקלאי ובעבודה. אך מעמדו ביחידה ובצבא אינו מאפשר לו ניתוק גמור של קשריו ביחידה. לעיתים מזומנות הוא נקרא לשירות מילואים ולעיתים קרובות הוא מופיע בבית בליווי אנשי קבע. שירותו טרם הסתיים - אם כי גם לאנשים הקרובים ביותר - הוא אינו מגלה את סוד שירותיו המיוחדים והחיוניים.
יוסף בונה לעצמו מקום בענף, בעבודה. עובד בלי לעשות חשבונות רבים. מהשכם בבוקר עד מאוחר בנשף - מניע את הטרקטור - כרגיל וכוותיק.
בקיבוץ מדברים בו נכבדות וגדולות. יש מי שמציע שישתלם בענף ובחקלאות בבית האולפנא ללימודים חקלאיים בגליל, ויש המציע שישתלם בבניה. גם זה וגם זה נחוץ ודרוש. וליבו של הנער גואה מהתלהבות. הוא חושב על התועלת הגדולה שיביא לקיבוצו. אם ישתלם באחד המקצועות המוצעים לו. נוטה להכריע לטובת החקלאות, כי דרך זו תאפשר לו להיות יותר צמוד לביתו - לאמו הסובלת. יתר על כן - כבר עברו חודשים וידע ראשוני בענף המטעים נרכש על ידו בלאו הכי, ואילו הבנין - שטח חדש ורחוק. האמנם ידע להתגבר על כל המכשולים הצפויים בכל התחלה? הוא מתייעץ עם דודו, שכדרך הוותיקים, עבר מקצועות רבים בארץ (בכולם נשאר "חובב"...), שותה בצמא את ההסברה על הקשיים וה"סיפוק" שנותנת העבודה בבניה ובמטעים.
מגיעות שמועות - תחילה עמומות ולאט לאט ברורות עד לוודאות - ליוסף יש חברה. ילידת גולה מדרום-אמריקה, שאף עליה עברה ילדות קשה רוויית סבל, והם מצאו אחת את השני ונפשותיהם נתקשרו.
ערב אחד מופיע יוסף אם אסתר, הבלתי מוכרת לנו לחלוטין עד אז, אצלנו בחדר. הוא בא להציגה בפני המשפחה במעברות, ובפני אסתר את המשפחה העניפה ואת בני הדוד, שהספיק להתקשר אליהם בקשרי משפחה אמיצים. אין צריך לומר, שאסתר השקטה, הצנועה, שדוק עדין של עצב פרוש על ארשת דיוקנה - שבתה מיד את כל רואיה. הבינונו, הרגשנו, שאסתר הולמת את יוסף כשם שיוסף הולם את אסתר. ראינו ו... אישרנו ובלבבותינו גיל ואיחולי אושר לזוג הצעיר.
בערב השני למלחמה הגיעתנו הבשורה האיומה. המזכיר בא לחדר המאופל. המשפחה כולה מפוזרת - הבנים בצבא, החברות לנות בבתי-הילדים. אני בקושי קולט את הידיעה המחרידה, הבשורה הרעה מגיעה לתודעה. המזכיר מסביר פעם שניה: עלי לנסוע בבוקר השכם לגליל. הוא אינו בטוח אם יש עדיין תחבורה סדירה לשמיר, אך זה הכרחי.
אני הולך כהמום בחצר האפילה - לבשר את הידיעה... ולעשות הכנות לנסיעה ביום המלחמה השלישי, לקראת הבלתי ידוע, עם הידיעה הוודעית שמעתה - יוסף איננו. היה חלום ואיננו עוד.

לוי